הם נשארו בדיוק כפי שראינו אותם בפעם האחרונה, אבל החיים ממשיכים. המשפחות השכולות, החברים הקרובים ובנות הזוג, כותבים ליקיריהם, מה השתנה מאז שהלכו: מי נולד, מי התחתן, מתי הם הכי מתגעגעים ובאילו רגעים הכי קשה להם להיזכר בהם. פרויקט מיוחד של אתר כיפה לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה תשפ"ג.
"במקום אחי הגדול אתה אחי זכרונו לברכה": עופר חורש כותב לאחיו הבכור, רב טוראי דוד ז"ל, שנהרג ביום כ"ג בתשרי תשל"ד במלחמת יום הכיפורים
"על הדפיקה בדלת שדפקה לי את החיים": ציפי לנקיס כותבת לאחיה טוראי ראשון צבי גרגור ז"ל שנפל ביום ד' בחשוון תשכ"ט במלחמת ההתשה
"היית לי דוגמא למופת, אהבת הזולת ואהבת הארץ": נאוה שמילוביץ פריד כותבת לאחיה הגדול, סמל עמוס ז"ל, שנהרג בחג הסוכות תשל"ד במלחמת יום הכיפורים
"מה זה להיות אחות שכולה?": מיכל שמואלי חזון, כותבת לאחיה רב טוראי ניב ז"ל שנפל ביום ה' בכסלו תשמ"ח בליל "הגלשונים"
"אני מאד רוצה לערוך מפגש בין שלושתנו ולהנציח זאת לעולמי עד": דגנית זלדטי, כותבת לאביה, טוראי נטע הדרי ז"ל, שנהרג בקרב על גבעת התחמושת ולאחיה רב סמל אוהד ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים בדרכו לשירות מילואים
"בפעם האחרונה שראיתי אותך": טובה טלבי, כותבת לאחיה סמל ראשון יוסף טלבי ז"ל, שנפל ביום ט' תמוז תשס"ב בקרב בקלקיליה
"אני רוצה מקום רחוק שבו אמיר עוד חי": אדוה קרא ואזאנא, כותבת לאחיה, אמיר ז"ל שנהרג בהיתקלות מול מחבלים בלבנון ומספרת על הרגע בו בישרו לה על מותו.
"אני פעמיים יתום פעם ראשונה מזה שהלכת ופעם שניה מהמדינה": דורון קניגסבוך כותב לאביו, סמל שמעון ז"ל, שנפל ביום כ"ו באייר תשכ"ז במלחמת ששת הימים ומספר לו על המאבק של יתומי צה"ל להכרה כמשפחה שכולה.
