ילדה של אבא: אלה בן עמי תציין את ליל הסדר כשאביה עדיין חטוף

השאלה הכי קשה שאני שואלת את אלה בן עמי היא השאלה הראשונה בשיחה שלנו: "איך את מרגישה?". היא נאנחת, "זה מורכב. אני מתגעגעת, אני דואגת, זה כבר נהיה קשה מנשוא. לילות בלי שינה, המון סיוטים. ימים שכבר מאוד קשה להעלות חיוך ולהיות אופטימיים". עם זאת, היא מוסיפה: "יש לי תקווה גדולה כל הזמן, אני מנסה לחשוב טוב ושזה יקרה בקרוב".

"אבא הוא החלק הכי משמעותי בליל הסדר, אנחנו לא יכולים לחגוג בלעדיו"

בן עמי בת ה-23 לא רק חוותה את השבעה באוקטובר על בשרה, נצורה בממ"ד במשך 15 שעות של אימה ופחד, אלא גם נאלצה להיפרד מהוריה שנחטפו באכזריות. בסוף נובמבר אמה רז שוחררה במסגרת העסקה ושבה הביתה כשהאב אוהד נשאר מאחור. הערב, כשילדים בכל רחבי הארץ יישאו עיניים אל אביהם וישמעו אותו קורא את ההגדה, בן עמי תהיה בכיכר החטופים ותייחל לשובו של אביה.

"השנה נציין את ליל הסדר, לא נחגוג אותו", היא מסבירה, "אבא הוא החלק הכי משמעותי בליל הסדר אז אנחנו לא יכולים לחגוג בלעדיו. מעבר לזה שזה חג החירות, מאוד קשה לחגוג חג כזה כשאבא שלי ועוד 132 חטופים נמצאים בשבי בלי חירות". ובכל זאת, בן עמי לא מתנגדת לחגיגות: "אני מאמינה שצריך לחגוג את החגים של עם ישראל, כדי להמשיך ולהראות את החוזק שלנו כעם". כדי להזכיר את אלו שלא נמצאים בלילה הזה החליטו המשפחות להוציא ברכה לכוס החמישית, המוקדשת לחטופים. "יכאב לי, כי לאבא שלי אין חירות, אבל אני עדיין מאמינה שחשוב לחגוג בשביל המדינה שלנו והעם שלנו".

הכוס החמישית למען החטופים צילום: ללא

"יש לנו עדות חיה ומדברת והולכת בבית"

חצי שנה לתוך המאבק הזה. מאיפה את שואבת את הכוחות?

"זה מתחלק לשניים. לפני שאמא חזרה הכוחות הגיעו בעיקר מהמון געגועים ומהרצון לראות אותם, כל יום אמרתי ׳היום זה היום, היום אני אלחם חזק יותר׳. מהרגע שאמא חזרה זה המון בשבילה. הסיפורים שהיא מספרת על מה שעוברים שם מזעזעים אותנו וזה גורם לנו רק יותר להילחם". החזרה של האם, משמחת ככל שתהיה, גם הקשתה על המשפחה. אם לפני כן הם יכלו רק לדמיין מה עוברים החטופים, כעת "יש לנו עדות חיה ומדברת והולכת בבית שכל הזמן מזכירה לנו מה הולך שם".

בן עמי, רק בת 23, מצאה את עצמה דואגת ומטפלת במצבה הבריאותי והנפשי של אמה, תוך כדי ניהול המאבק להשבת אביה. "זה ביגר אותי מאוד", היא מודה, "למצוא את עצמי פתאום בלי שני הורים, שאני צריכה להילחם עליהם, זה הפך לגמרי את כל החיים שלי. פתאום התפקידים התחלפו. במיוחד זה שאת רוב ההחלטות בחיים שלי אני לוקחת ביחד עם אבא ועכשיו אני צריכה לקחת אותם לבד כי הוא לא נמצא כדי לייעץ לי. הייתי לפני כן מאוד ביישנית, בחיים לא הייתי יוצאת לדבר בתקשורת או לדבר על הרגשות שלי, ועכשיו אין לי כל כך ברירה אחרת. המצב מחייב אותי".

אוהד ואלה בן עמי. "אבא שלי ועוד 132 חטופים נמצאים בשבי בלי חירות" צילום: פרטי

"אני ילדה של אבא"

איפה אבא הכי חסר לך?

היא לא מצליחה לבחור תשובה אחת, ומבקשת לענות שלוש. "העצה שלו מאוד חסרה לי, בחלק הפרקטי. העצה שלו היא תמיד העצה הכי טובה. החיבוק שלו מאוד חסר לי בשביל להרגיש ביטחון ולקבל תשומת לב מאבא - אני ממש ילדה של אבא. והוא חסר לי עם אמא שלי, חסר לי הקשר ביניהם, חסר לי לראות את האהבה שלהם, כמה הוא דואג לה, הם ממש מודל לחיקוי בשבילי. הוא חסר לי בשביל אמא שלי, אני רואה כמה קשה לה בלעדיו".

רז ואוהד בן עמי. "חסר לי לראות את האהבה שלהם, הם ממש מודל לחיקוי בשבילי" צילום: באדיבות המשפחה

למרות שכבר חלפה יותר מחצי שנה, בן עמי לא מסוגלת להתעסק בשום דבר אחר. "מעבר לזה שאבא שלי חטוף, אני גם מפונה, ואני גם שרדתי את השביעי לעשירי שזה עוד טראומה להתמודד איתה. מבחינתי אני קמה לשביעי באוקטובר שוב ושוב עד שהוא יהיה כאן". ובכל זאת, למרות הזמן הרב שעבר, היא עדיין מרגישה את התמיכה של עם ישראל מאחוריה. "זה בא מכל הכיוונים. היתרון בחיסרון הענקי הזה זה שיש המון משפחות מכל מיני סוגים, אז כל אחד מביא את הקהל שלו ואנחנו מתחברים לכולם כי זה לא עניין פוליטי - זה עניין של כולנו".

"המצב שלנו דומה ליציאת מצרים - מקווה שגם עכשיו יהיה סוף טוב"

כשאני שואלת אותה אם היא מוצאת קשר בין המציאות של משפחתה לבין סיפור יציאת מצרים, אותו כולנו נקרא הערב, היא מהרהרת בדמיון. "המצב הוא מאוד דומה", היא אומרת לבסוף, "יש 133 אנשים מאיתנו שנמצאים אצל האויב שלנו וצריכים להיות משוחררים משם. זה קצת אותו סיפור. אני מקווה שכמו שהיה סוף טוב אז, יהיה סוף טוב עכשיו. חשוב לי להגיד - קשה לנו שליל הסדר הגיע והם לא פה, אבל פסח הוא לא חג של יום אחד. אני רוצה להאמין שבכל הימים האלה תגיע גאולה והם יחזרו לכאן, לחירות שמגיעה להם".

בסיום השיחה אני מנגבת את הדמעות שלי ושואלת את בן עמי מה עם ישראל - הכואב, המזדהה, הכמה לשובם של החטופים - יכול לעשות כדי לעזור להם. היא חולקת איתי את מה שהיא תמיד מבקשת: "בבוקר ולפני השינה תעצמו עיניים, קחו חמש דקות ותדמיינו חטוף אחד - לא צריך את כולם - שחוזר הביתה ומתחבק עם המשפחה שלו. תדמיינו את השמחה שתהיה פה בעם, ואני חושבת שזה דבר שמביא כוונות. זה ישלח כוחות לחטופים שנמצאים שם, ואנחנו נזמן את חזרתם. מהאנשים המאמינים אני מבקשת לקרוא תהילים, אני קוראת כל יום. והערב, בליל הסדר, תקראו את הברכה המיוחדת לכוס החמישית, תשאירו להם כיסא ריק ותזכירו אותם. פשוט תזמנו את זה שזה יגיע".