נשות המילואימניקים שיחגגו את ליל הסדר לבד: "הגלגל זז אבל אני תקועה בשמחת תורה"

ליל הסדר השנה יהיה שונה עבור משפחות רבות כל כך. אלו שרק לא מזמן איבדו את יקיריהם, אלו שעוד מייחלות לשחרורם מהשבי במהרה, ואלו שיעברו עוד חג כשאב המשפחה מגויס. עשרות משפחות יוותרו השנה על מצוות "והגדת לבנך", משום שאותו האב נלחם בצבא ולא יהיה חלק מהחגיגה המשפחתית.

"הבת שלי בת שנה, היא לא זוכרת משהו אחר"

לשרון שנהל לא נעים להודות, אבל היא קצת התרגלה. בן זוגה דודו הוא לוחם בגדס"ר חטיבה 6 ומגויס כמעט ברצף מהשבעה באוקטובר, עם הפסקה קצרה באמצע. בינתיים היא ושתי הבנות, בנות 3 ושנה, מסתגלות למציאות ההזויה שנכפתה עליהן. "בהתחלה היה קשה, כל הזמן חיפשתי מי יעזור לי", היא נזכרת, "עכשיו אני כל כך רגילה, כמו שכל המדינה רגילה למצב ההזוי הזה. הבנות עדיין מתגעגעות מאוד לאבא, אבל זה כבר החיים שלהן. הבת שלי בת שנה, היא לא זוכרת משהו אחר".

את ליל הסדר השנה הן יחגגו בלעדיו. "סבא יהיה הדמות הגברית המרכזית. באופן כללי הוא מאוד תופס מקום בהיעדרו של אבא", היא מסבירה, ואני מרגישה לרגע שהיא זו שמנחמת אותי. "גם במסיבת פסח בגן נחמץ לי הלב שרק אבא של לוסי לא היה. ידענו שהוא לא יבוא והיא בכל זאת שאלה הרבה פעמים. היא יודעת שאבא במילואים, היא גאה בו ואומרת שאבא גיבור ואמיץ".

משפחת שנהל. "הבת שלי בת שנה, היא לא זוכרת משהו אחר" צילום: פרטי

"לקח לנו הרבה זמן לחזור לעצמנו, ואז שוב"

גם במקרה של רינה רוזנברג סבא יהיה זה שיתפוס את מושבו בשולחן של האב זוהר, שנלחם כנהג טנק בשריון. "אני לא נכנסת לתפקיד שלו", היא מבהירה, "השנה סבא יענה לילדים על השאלות". לזוג רוזנברג שני ילדים, הגדול בן שבע והקטנה בת חצי שנה. למרות שזו נולדה ב-9.10, לשניהם היה ברור שברגע שיוצאים מחדר הלידה זוהר הולך למילואים. "למרות שהיה לי קשה להיות עם תינוקת, זה גם עזר", מודה רוזנברג, "זה נתן לי תעסוקה, זה הרים אותי".

כשנקרא למילואים בפעם השנייה, רוזנברג אפילו לא חשבה להתנגד. "זה לא שזה כזה פשוט", היא ממהרת להבהיר, "אחרי שהוא חזר לקח לנו הרבה זמן לחזור לעצמנו, עשינו טיפול כדי שלא יישאר שום דבר מאחור, התחלנו לחזור לעצמנו ואז שוב. אבל זה ברור מאליו, אני כל הזמן חושבת על החטופים - כל עוד הם שם, לא נגמר שום דבר. זאת כל הזמן המחשבה שלי".

משפחת רוזנברג. "לקח לנו הרבה זמן לחזור לעצמנו" צילום: פרטי

"כל האלמנטים הדתיים שבדרך כלל אב המשפחה עושה הופכים ליותר מורכבים"

שירן ברנד, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, תעשה גם היא את החג עם ארבעת הילדים - בלי האב אמיר. היא רק עוד לא יודעת איפה. "אפשרתי לילדים לבחור איפה הם רוצים להיות השנה", היא מספרת, כשהאופציות הן עם החברים מהבניין או עם המשפחה שגרה גם היא בנתניה. היא והילדים - בני 17, 13, 9 ו-4 - כבר מתורגלים. "את רוב החגים עברנו לבד", היא מזכירה, "אני תמיד אומרת שזה מרגיש שהגלגל זז אבל אני תקועה בשמחת תורה. לא להאמין שהשנה התקדמה".

החוסר באב המשפחה לא ניכר רק בליל הסדר, אחד החגים הכי משפחתיים בלוח השנה. "אנחנו משפחה דתייה, כל האלמנטים הדתיים שבדרך כלל אב המשפחה עושה אותם הופכים ליותר מורכבים", מסבירה ברנד, "קידוש, הבדלה, הדלקת נרות חנוכה. פתאום הכל שונה". החוסר באבא הפך להיות יום-יומי - אסיפות הורים, פיזור בבקרים, השיחות הקטנות והמשחקים יחד. בחצי השנה האחרונה, כמעט הכל השתנה.

משפחת ברנד. "כל האלמנטים הדתיים שבדרך כלל אב המשפחה עושה הופכים ליותר מורכבים" צילום: פרטי

ליל הסדר בגבול הצפון

נעמה וינברג מנסה בכל זאת לצמצם את החוסר. היא וארבעת ילדיה יחגגו את ליל הסדר בקיבוץ בגבול הצפון, יחד עם הבעל קובי שמשרת בסיירת דבורה, ועם עוד לפחות 100 אנשים. "כשהצוות שלהם קלט שהוא סוגר את ליל הסדר, הם אמרו בצחוק שיביאו את המשפחות, וזה התגלגל והפך להיות משהו שקורה בפועל", מספרת וינברג. בליל הסדר יהיו איתם חילונים שאינם שומרים תורה ומצוות וגם דתיים כמוהם.

"יהיה מאוד מעניין", היא מתארת לעצמה, "בעלי יערוך את הסדר. ניסינו לחשוב על כל מיני שירים יותר עממיים שאפשר לשלב בתוך הסדר, כמו 'לצאת מדיכאון' שהפך להמנון". וינברג, תושבת קריית שמונה שמפונה כבר חצי שנה בלי בן הזוג, מנסה להוציא מהמצב העגום את המיטב: "זה ממש חוויה. הזדמנות לפגוש את עם ישראל בלילה שמרגש כל שנה ועוד יותר בשנה הזאת".

"תמיד כשאני אומרת שהוא במילואים כולם מופתעים: 'מה? עדיין?'. כן, עדיין."

כבר חצי שנה שהן מתפעלות את הבית לבד, מגדלות את הילדים, דואגות לכל ובעיקר ללוחם שנמצא אי שם ומסכן את חייו. שנהל החליטה הפעם לא להכשיר את הבית ולהישאר אצל ההורים במשך כל החג. רוזנברג יודעת שיהיה קשה, "למרות שאני משחקת אותה גיבורה". ברנד מתמרנת בין עבודה עם ניצולים מהנובה ונפגעי פוסט טראומה לתחזוקת הבית וניסיון לשמור על שגרה. כל אחת מהן לביאה, חזקה, ובכל זאת מוכנות להודות שגם להן כבר קשה.

משפחת שנהל. "הוא הכי חסר לי כל ערב, כשהבנות הולכות לישון" צילום: פרטי

"הוא הכי חסר לי כל ערב, כשהבנות הולכות לישון", מספרת שנהל, "סוף סוף יש שקט, אבל אני לבד כל ערב". הסביבה תומכת, אך לפעמים יש תחושה שכבר קצת שכחו. "תמיד כשאני אומרת שהוא במילואים כולם מופתעים: 'מה? עדיין?'. כן, עדיין. אנשים חזרו לשגרה ושכחו, חוץ ממי שעדיין במילואים". גם ברנד מוצאת את עצמה מזכירה למורות והגננות בנתניה שעדיין יש מלחמה, ולפעמים הילדים מאחרים בבוקר או בהגשת מטלות בגלל המצב המורכב בבית.

כל אחת מהן מותשת, מתגעגעת, ובעיקר מחכה למציאות חיים אחרת שתגיע. "השנה פסח באמת מקבל משמעות מיוחדת, ההיסטוריה חוזרת על עצמה", אומרת שנהל, "יש לנו אויבים ואנחנו צריכים להגן על עצמנו". רוזנברג לא מפסיקה להזכיר לעצמה את המטרה הגדולה, ומייחלת לשובם של החטופים במהרה. כל אחת מהן יודעת שמאחורי הקושי שהיא עוברת, עומדת שליחות נעלה. "זה לא פשוט", מודה שנהל, "זה חג שאי אפשר לחגוג כמו שצריך לבד".