אבל ממש לא ברמת הפירוט שאתה מדבר עליה.

המושג 'רמת ההבנה של הילד' הוא לא מכבסת מילים ל'אנחנו מתפדחים לדבר על זה'. הוא מייצג יכולת הבנה ובשלות נפשית שהולכת ומתפתחת עם הגיל.

דוגמא מתחום אחר- בן השנתיים שלי יודע שהאוכל שהוא אוכל מגיע לבטן, נותן לו כוח ויוצא בצורה של קקי. אבל לא טרחתי לספר לו לא על תפקיד הכבד והלבלב ולא על פירוק חלבונים. זה עניין של רמת הבנה. זה לא מידע שאני מסתירה ממנו, זה פשוט מידע שאין לו מה לעשות איתו.

בדיוק באותה המידה, גם השאלה איך מגיעים ילדים לעולם לא מתאימה לרמת ההבנה שלו. דברים שהוא לא יכול לראות ולהרגיש בפועל- פשוט לא מעניינים אותו. בגיל הזה הוא יכול להבין מה ההבדל בין בנים לבנות- ואם למשל הוא מתקלח עם אחותו, או רואה שמחליפים טיטול למישהי- הוא רואה את ההבדל בין איברי המין, והגיוני לדבר איתו על זה. אבל אין שום טעם לדבר על משהו מופשט יותר. השאלה איך תינוקות נכנסים לבטן של אמא עוד לא עולה על דעתו בגיל הזה. כמו שהוא לא תוהה איך עובד השלט של המזגן או מה המשמעות של סימני הכתב. הוא פשוט עוד לא שם.

וחוץ מהתפתחות קוגניטיבית חשוב מאוד לשים לב להתפתחות רגשית. בגיל חמש רוב הילדים כבר יכולים להתחיל לתפוס דברים מופשטים יותר, ובהחלט אפשר לדבר על הזרע של אבא והביצית של אמא. אבל בגיל הזה אני אדאג שהאינפורמציה תמיד תישאר בתוך התחום של משפחה חמה ואוהבת. רעיונות כמו כניסה להריון מחוץ לנישואין- פשוט עלולים לפגוע בילד רגשית.

בקיצור, אנחנו רוצים שהידע יגיע לילד כשהוא-

1. יכול להבין אותו קוגניטיבית.

2. יכול לחיות איתו בשלום.

זה לא אומר שאסור לדבר על הנושא עד גיל מאוחר. 'לדבר בהתאם לרמת ההבנה' זה אומר לדבר על זה מגיל אפס, אבל כל פעם עם תוספת קטנה שמתאימה לרמת ההבנה שנבנתה אצלו בינתיים.

פורום הורים לפעוטות

שווה קריאה