כותבים לנופלים "היית לי דוגמא למופת, אהבת הזולת ואהבת הארץ"

"ערב חג הסוכות, עוד חג כזה ואבדנו, הכל בסדר, הכל מרגיש מצוין מקווה שכולכם בריאים" - גלויה אחרונה שכתב אחי ערב נפלתו בקרב על הבקעה ברמת הגולן.

עמוס אחי, דע לך! כלום לא בסדר, אכן אבדנו, אבדנו מאותו רגע בו הודיעו לנו, שאיבדנו אותך, אח בכור, בן בכור, נכד בכור, ילד שכולו חום, אהבה, חיוך, טוב לב, חבר נאמן, בעל עיניים חמות אהובות ומחייכות.

אתה עמוס אחי, בעל לב זהב אשר מעולם לא פגע באיש, אשר דבק בך הכינוי "המצפון" בגלל היותך מושיט עזרה דרך קבע לכל אחד ואחת.

אתה עמוס אחי, אוהב מדינת ישראל, ציוני בכל רמ"ח אבריך אשר ברגישותך הרבה כתבת לנו מטיולך בחו"ל לאחר הצבא, שאתה חשת בעת ביקורך באמסטרדם באנטישמיות, אתה מתאר קבלת שבת קרה ומנוכרת, השתמשת במילה מאד מאד קשה: "אני מרגיש מצורע ודוגרי זה ממש אכפת לי". כל כך אופייני לך, אחי אתה בחור של עקרונות וערכים! רגלך לא תדרוך לעולם על אדמת גרמניה! אמרת ויישמת - חבריך לטיול שאחר הצבא החליטו לשנות את התכנית המקורית וכן לטייל בגרמניה, אתה עמדת על סירובך והמשכת לטייל לבד ורגלך לא דרכה באדמת גרמניה מעולם!!

הרי הארץ זו והאדמה הזו היו מרכז חייך. אהבת טבע ואהבת הבריות היו כל מאוויך, סחפת אותנו באהבת הארץ, תמיד טיילת "חמוש במגדיר צמחים ומצלמה. לא היה קוץ, דרדר, עלה שניקרה בדרכך ולא צולם. הקירות בחדרך היו מכוסים בתמונות פרי צילומך ובכל חופשת "רגילה" מהצבא ליוות תלמידי תיכון בטיולים השנתיים שלהם.

אתה שבמכתבך מחו"ל מתאר בהרחבה נופים נפלאים, אגמים, פריחה, ממש אפשר להריח ממכתביך את ריח צמחי הגרניום, היערות המוריקים ומשטחי הדשא.

לא אחת אני חושבת לעצמי עד כמה הכל היה יכול להיות אחרת, איך יכולנו כולנו להסב ביחד לשולחן הפסח, כמה נחמד וכייפי היה לצאת לטיולים בחיק הטבע עם ילדינו ונכדינו ואתה היית מגדיר כל צמח ומסביר על כל אתר ואתר. היית מוביל אותנו בין המפלים והשבילים, מזהיר ומזכיר כל שנייה שאסור לקטוף ויש לאסוף כל בדל אשפה, הנכדים שלנו היו משחקים "תופסת", "קלאס", "חמש אבנים", "מחבואים" - בדיוק כמונו. ואנחנו היינו מתיישבים על איזו אבן ואומרים שבוודאי אבא, אמא וסבתא מאושרים כל כך לראות שכולנו ביחד.

אתה כל כך חסר, בכל רגע, בכל עשייה, בכל אירוע, אתה חסר לי בנשמה, בהוויה, אתה חסר לי בנשמה, בהוויה, ביום ובלילה, הגעגוע רק מתחזק, ותחושת התיסכול על ההחמצה הנוראה לא מרפה.

היית לי דוגמא למופת ודרך ארץ ואהבת הזולת, אהבת הארץ והאדמה על פירותיה וצמחייתה. 

אוהב אותך ומתגעגעת מאד מאד מאד מאד

נאווה.

עמותת "האחים שלנו" הוקמה בשנת 2017 על ידי אליסף פרץ, אחיו של סגן אוריאל פרץ ז''ל ורס"ן אלירז פרץ ז''ל יחד עם נוי פרי, אחותו של סמ"ר טל יפרח ז''ל יחד עם אחים שכולים ומתנדבים, מתוך רצון לבנות בית ושייכות, מקום ובמה לקהילת האחים והאחיות השכולים במדינת ישראל, מכל גווני החברה הישראלית.