כותבים לנופלים "בפעם האחרונה שראיתי אותך": טובה כותבת לאחיה סמל ראשון יוסי טלבי ז"ל

בפעם האחרונה שראיתי אותך היית יפה תואר וחתיך כמו תמיד, חולצה מכופתרת חדשה שקנית לכבוד חתונת בן דודנו שכה אהבת, מכנס מחויט נעל אלגנטית, ממש כמו חתן. כמה אהבה הייתה סביבך, כולם שמחו לראותך.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאמאז שעזבת: "הוא כבר למעלה, פה למטה הכל כבד"

  24/04/23 22:41

הפתעת אותנו, הרי לא היה בטוח שתצליח להשתחרר מהצבא ושימחת את כולנו, כל המשפחה המורחבת שהיית קשור אליהם. נפרדת מכולם, חיבקתי אותך חזק- מי ידע שזה יהיה החיבוק האחרון שלנו? הייתי מחבקת אותך כל כך חזק ולא עוזבת, הייתי מחבקת אותך כל כך חזק ולא משחררת אותך לחזור לצבא, היית נשאר איתנו ולא היינו נפרדים.

מי ציפה שנתראה בחדר המתים

הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה שבוע לפני שנהרגת, שבוע שחיכיתי שתחזור לסופ"ש ארוך ונבלה יחד. כמה שידעת לנצל את הסופ"ש ולחלוק אותו עם כל אהוביך: משפחה, חברים, חברתך ליטל שכה אהבת.

חיבקתי אותך כל כך חזק ואמרתי לך: "מחכה לסופ"ש הבא, נתראה שבוע הבא", מי ציפה שנתראה בחדר המתים ואצטרך להיפרד ממך. וגם שם, היית כל כך יפה, כל כך שליו. רציתי לחבק אותך ולא הייתי מסוגלת להתקרב, פרצתי בבכי ולא זוכרת כלום מאותו היום. בפעם האחרונה שראיתי אותך הייתי בהריון עם האחיין שלך שכל כך חיכית לו, כמה נישקת את  הבטן, מי היה מאמין שאלד חודשיים אחרי?! ואקרא לו על שמך- כן, ככה החלטתי להנציח אותך אח קטן שלי!

יום הזיכרון צילום: Erik Marmor/Flash90

אבא לא הולך לאירועים מאז, אמא לא רוקדת

בפעם האחרונה שראיתי אותך היית מאושר, היית שמח וקורן לצד כל המשפחה שאהבת ולצד ליטלי חברתך. חגגנו בחתונה כמו שאנחנו יודעים לחגוג יחד ולהנות, משפחה של השמחות היינו, מי ידע שזה יהיה האירוע האחרון שנחגוג יחד? מי היה מאמין שהאירועים לא יהיו אותו דבר, כל אירוע אתה חסר, אבא לא הולך לאירועים מאז, אמא לא רוקדת וכלום לא כמו שהיה.

בפעם האחרונה שראיתי אותך הייתי מאושרת באמת, אבא, אמא, מאיר היינו מאושרים ושמחים באמת, היינו משפחה שמחה, משפחה מאושרת עם אור בבית, מי היה מאמין שכך האור יכבה לנו, והאושר לעולם לא יחזור להיות שהיה. 

נלחמת במחבל גדול עם דם על הידיים והרגת אותו

אח קטן שלי, יוסי אהוב שלי, היית הקטן במשפחה, התנדבת להצטרף לפעולה ונלחמת במחבל גדול עם דם על הידיים והרגת אותו, הצלחת חיילים שחיים בזכותך היום, קיבלת צל"ש אח גיבור שלי, מי היה מאמין שאנחנו נקבל את הצל"ש שלך, שזאת המזכרת האחרונה ממך.

עמותת "האחים שלנו" הוקמה בשנת 2017 על ידי אליסף פרץ, אחיו של סגן אוריאל פרץ ז''ל ורס"ן אלירז פרץ ז''ל יחד עם נוי פרי, אחותו של סמ"ר טל יפרח ז''ל יחד עם אחים שכולים ומתנדבים, מתוך רצון לבנות בית ושייכות, מקום ובמה לקהילת האחים והאחיות השכולים במדינת ישראל, מכל גווני החברה הישראלית.