סוכות הוא אחד
משלושת הרגלים, הוא מתחיל באמצע החודש (טו בתשרי) ונמשך שבעה
ימים שלאחריהם תוספת: שמיני עצרת או שמחת תורה. טעמו של החג,
כמו רבים מחגי ישראל הוא כפול. ראשית ישנו את ההיבט ההיסטורי
העולה מהפסיקתא דרב כהנא (שנשען על ויקרא, כג, מג):
"למה ישראל עושים סוכה? לנסים שעשה
להם הקב"ה בשעה שיצאו ממצרים. שהיו ענני כבוד מקיפים
אותם ומסוככות עליהם, שנאמר: 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל
וגו'"
חג הסוכות אם כן נועד לאזכר אירוע היסטורי רב-חשיבות: הנדידה
של בני-ישראל במדבר במהלך ארבעים השנים שקדמו לכניסתם לארץ.
נדידה זו שהייתה קשה פיזית ורוחנית יכלה לפרק את העם ולגרום
לצרות רבות, אלא שבמקרה הנוכחי ההפך הוא שקרה: בני ישראל חושלו
והפכו לעם.
הצד החקלאי של חג הסוכות
אספקט אחר הוא האספקט החקלאי, שכיום כאשר רובינו לא עובדי
אדמה הוא בולט פחות. חג הסוכות הוא חג האסיף בו נאספת
התבואה של השנה הקודמת, כפי שכותבת התורה בדברים טז, יג-טו:
"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ
שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ
וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה
אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה
יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:"
כיום הזכר היחיד להקשר החקלאי של החג הוא התפילה לגשם
והאלמנטים השונים של המים שנקשרים בו. המשנה בראש השנה
(א,ב) מציינת כי בחג הסוכות "נידונים על המים".
בזמן שבית המקדש היה קיים, כאשר כל העם עלה לרגל, היה
נערך במהלך ימי חול המועד טקס מיוחד של ניסוך המים, שנקשר
בשמחה גדולה היא שמחת בית השואבה, לגבי שמחה זו נאמר כי
מי שלא ראה אותה לא ראה שמחה מימיו. הרמב"ם מתאר
אותה בציוריות:
"והיאך הייתה שמחה זו: החליל מכה, ומנגנין בכינור
ובנבלים ובמצלתיים, וכל אחד ואחד, בכלי שיר שהוא יודע
לנגן בו; ומי שיודע בפה, בפה. ורוקדין ומספקין ומטפחין
ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע, ואומרים דברי
שיר ותישבחות... מצוה, להרבות בשמחה"
השמחה בחג הסוכות
בכלל חג הסוכות הוא חג השמחה, כפי שמודגש עוד בתורה הקוראת
לאדם "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ
וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם
וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". כפי שניתן
לראות שמחה זו היא לא רק שמחה אישית, היא שמחה לאומית-קהילתית
והמטרה היא להרחיב את מעגלי השמחה לשכבות חברתיות רחבות
ככל האפשר.
הסוכה גם היא יסוד חשוב ומשמעותי של החג. כל אדם מצווה
לעזוב במשך שבעה ימים את ביתו ולעבור לסוכה שהיא בית ארעי-
לאכול ולישון בה. כאמור במישור הבסיסי נועד המעבר הזה
לאזכר את ההגנה לה זכו בני-ישראל בדרכם במדבר אבל חכמים
רבים שמו את ליבם ליסוד הנפשי של הדברים. כך למשל מתאר
רבי יצחק עראמה, מחכמי ספרד בדור הגירוש (סוף המאה ה-15)
את חג הסוכות:
<>
"חג הסוכות, אשר בו יעזבו האנשים כל עניני הכסף וכל
דבר שנקרא נכסים, ויוצאים אל סוכה קטנה, אשר אין בה רק
ארוחת יום ביומו, ועל הרוב מיטה ושולחן וכיסא ומנורה –
שהיא התעוררות נפלאה, שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים,
כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה, שהוא דירת-ארעי."
אושפזין
יסוד נוסף באשר לסוכה היא הכנסת אורחים. הסוכה נמצאת בחוץ,
והיא נועדה גם להסב את תשומת ליבנו לאלו שאין להם אשר
מוזמנים להצטרף אלינו. על-פי המסורת בנוסף לאורחים הממשיים
פוקדים את הסוכה גם אורחים רוחניים יותר המכונים "אושפיזין"
ואלו הם שבעת אבות האומה- אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון,
יוסף ודוד. מסורת הכנסת האורחים התגלגלה בישראל המודרנית
לקבלת הפנים בסוכה שעורכים נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרבנים
הראשיים, ראשי הערים ועוד.
הושענות
בכל יום מימי סוכות, בעת התפילה ובליווי ארבעת המינים
(עליהם נעמוד בנפרד), מקיף הציבור את הבימה ואומר את פיוטי
ה"הושענות" מילה שמגיעה מן הקריאה "הושע
נא". ביום האחרון של סוכות (ערב שמחת תורה) מקיפים
את הבמה שבע פעמים ועל כן מכונה יום זה "הושענא רבה".
יום זה הוא היום בו נחתם הדין אשר נגזר ביום הכיפורים
ונהוג על כן גם להרבות בו בלימוד תורה.
rss