"לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם": הזכרון שיגרום לנו להודות לה'

(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: (מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם:  (ויקרא פרק כג)

מה טעמה של מצוות הישיבה בסוכות? לכאורה הטעם מפורש בכתוב שהישיבה בסוכות היא כדי שנזכור את ישיבת בני ישראל בסוכות לאחר יציאת מצרים. אולם רשב"ם בפירושו לפרשת אמור סבור שטעם זה הוא לא הטעם העיקרי אלא הוא אמצעי להשגת מטרה אחרת. נעיין בדבריו:

"למען ידעו דרתיכם... וזה טעמו של דבר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ... בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טז, יג), באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה, ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה וגו' וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן וגו' (דברים ח, ב-ג). ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה [וגו'] וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ [וגו'] וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' וגו' וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, ז-יח). ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה, ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה, קבע הקדוש ברוך הוא את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו: ידינו עשו לנו את החיל הזה".

הזכרון יגרום להודות לה' שנתן לנו נחלה ובתים מלאים כל טוב

זכרון הישיבה בסוכות במדבר הוא כדי שלא נאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". כאשר ביתו של אדם מלא כל טוב יש חשש שלא יכיר בחסד ה' עליו (כפי שמדגים רשב"ם באמצעות הפסוקים בפרשת עקב). לכן יש חשיבות לזכור את הימים שבהם בני ישראל ישבו בסוכות משך ארבעים שנה במדבר "בלא יישוב ובלא נחלה", וזכרון זה יגרום להודות לה' שנתן לנו נחלה ובתים מלאים כל טוב. 

על פי הבנה זו של טעם הישיבה בסוכות מתבאר עניין נוסף. פרשנים העלו את השאלה מדוע נקבע חג הסוכות דווקא בחודש תשרי (בלשונו של ראב"ע, למשל: "ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה... "), והציעו כמה תשובות. על פי רשב"ם, קביעת מצוות הישיבה בסוכות בתשרי קשורה ללוח השנה החקלאי שעל פיו בתשרי הוא עת האסיף. דווקא בעת האסיף כאשר הבתים מלאים דגן תירוש ויצהר יש חשש שירום לבנו ונשכח את ה', ומצוות הישיבה בסוכות נועדה, כאמור, להזכיר לנו את המצב שהיה בעבר ומתוך כך נודה לה' על הנחלה ועל השפע בהווה.

בשולי הדברים יש לציין שבפרשת משפטים נזכרו הרגלים בהקשר החקלאי שלהם: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר... לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב... וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (שמות כג, יד-טז); ובנוגע לחג האסיף כתב רשב"ם בקצרה דברים דומים לדברים שכתב בפרשת אמור:

"וחג האסיף – חג הסוכות, בשעת אסיף, אשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר. וציוה הכתוב לישב בסוכות לזכרון, כי במדבר ישבו באוהלים, ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר כמו [שהיה להם אחרי כן בארץ, ויודו] על זאת להקדוש ברוך הוא. הרי שלשה רגלים תלויים כולם בפירות הארץ: אביב וקציר ואסיף".