סיפורי דייטים חיכיתי שעה שלמה עם מרק בבגאז' והבחור לא הגיע לדייט

פעם יצאתי עם בחור אחד, שהיה לנו הסכם: בכל דייט אחד מאיתנו אחראי על האוכל. הוא לקח אותי בתורו למסעדה נחמדה, אני הכנתי לנו פיקניק בטבע, וכך זה נמשך לפי הסדר. אחרי קצת יותר מחודש קבענו להיפגש בפארק מסוים שמשמש מקום מפגש לדייטים עד עצם היום הזה.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאלא תיארתי לעצמי שהדייט יסתיים עם יונית לוי ועמית סגל במכונית

  06/03/23 11:38

החלטתי להפתיע אותו עם מרק חם ולהשוויץ בכישורי הבישול

היה תורי לארגן את האוכל. זה היה קצת אחרי חנוכה והיה קר מאוד בחוץ, למרות שלא היה צפוי גשם. החלטתי להפתיע אותו עם מרק חם ובכך גם להשוויץ קצת בכישורי הבישול שלי. במשך כמה ימים חיפשתי מתכונים מוצלחים, החלטתי לא להביא מרק פשוט אלא משהו יוקרתי יותר, מרק של מסעדות, ובאמת מצאתי מתכון שהצריך הרבה עבודה, אבל היה נשמע ממש טוב. 

בצהרי יום הפגישה הכרזתי על המטבח כשטח צבאי סגור ונכנסתי לפעולה. קילפתי, שטפתי, חתכתי, סיננתי, הרתחתי ומה לא. חוץ מהמרק הכנתי גם קרוטונים מלחם שנוכל לטבול בפנים בזמן שאנחנו הולכים. בינתיים שלחתי את אמא שלי לחנות כלי בית לקנות תרמוס חדש, שאוכל לאחסן בו את המרק בבטחה, ושני ספלים גדולים בשביל לשתות מהם את המרק. בזמן שהמרק רתח על הכיריים העברתי את הזמן בהתארגנות לדייט. התרגשתי מאו, גם להראות לבחור מה הכנתי, וגם כי זה היה אמור להיות ערב גורלי ביחסינו. תכננתי לשאול אותו אם בעיניו זה רציני ואם מבחינתו הוא רואה עתיד ביחד בשבילנו, ומה יותר טוב לשיחת נפש חשובה כזו מספל מרק חם? 

צילום: shutterstock

אחרי שלושים וחמש דקות שחיכיתי לו, ניסיתי להתקשר

נסעתי לפארק בלב הולם, התרמוס צרור בבטחה בצרור מגבות בתוך ארגז במושב האחורי. רציתי שהמרק ישאר חם עד שניפגש. הגעתי קצת לפני הזמן וחניתי בחנייה, מחכה לבחור שיופיע. עברו חמש דקות, עשר, רבע שעה. התחלתי להשתעמם בתוך המכונית. עשרים דקות. איחור אופנתי בהחלט, הוא בטח יגיע בכל רגע. עשרים וחמש דקות, חצי שעה. טוב מה קורה, איפה הוא? יצאתי מהמכונית להתמתח קצת. המרק חיכה בסבלנות במושב האחורי של הרכב שלי, מעלה בי שוב התרגשות כשהסתכלתי עליו. שלושים וחמש דקות. זה כבר איחור מספיק גדול בשביל להרים אליו טלפון ולשאול איפה הוא. חייגתי אליו. אחרי כמה צלצולים השיחה עברה אל התא הקולי. ניסיתי שוב, וקיבלתי את אותה תוצאה. 

עכשיו כבר התחלתי לדאוג. וידאתי בהתכתבות שלנו מלפני כמה ימים שאני באמת במקום הנכון ובשעה הנכונה. למה הבחור לא פה? אולי קרה לו משהו? התחלתי ללכת סביב הרכב במעגלים, מציצה לכל הכיוונים, אולי אראה פתאום את המכונית שלו מתקרבת, אבל לא היה בסביבה אף רכב מוכר. ארבעים דקות. ניסיתי שוב להתקשר. תא קולי. התקשרתי לאמא שלי, אולי לה יהיה רעיון מה לעשות. כבר לא היה אכפת לי מהמרק או מהשיחה שתכננתי לערוך איתו, רציתי רק לדעת שהוא בסדר. אמא שלי הציעה שאתקשר לבחורה ששידכה בינינו, אולי היא תדע. התקשרתי אליה, היא אמרה שהיא לא יודעת על שום דבר שקרה אבל היא תנסה לברר. 

אילוסטרציה צילום: shutterstock

"רציתי להגיד לך שחשבתי על זה וזה לא ילך בינינו"

נכנסתי לעמודי החדשות כדי לראות אם הייתה איזו תאונה או משהו. לא היה כתוב שום דבר כזה. הסתכלתי בשעון וקלטתי שאני כבר עומדת שם שעה שלמה, מחכה לבחור שלא מגיע וגם לא יוצר שום קשר. הרגשתי את הדמעות עולות לי בעיניים, מה קרה לו למען השם? החלטתי שאני אחכה עוד חמש דקות ואז אסע הביתה ואנסה לברר משם איפה הוא. בדיוק כשנכנסתי בחזרה לרכב קיבלתי הודעה מהבחור. "היי, ראיתי שחיפשת אותי. מצטער שלא הגעתי לדייט היום, הייתי מאוד עסוק בעבודה ושכחתי מזה. מקווה שלא חיכית שם יותר מדי זמן. בכל מקרה רציתי להגיד לך שחשבתי על זה וזה לא ילך בינינו. יש הרבה אנשים טובים בעולם אבל הם לא תמיד מתאימים אחד לשנייה. שיהיה לך הרבה בהצלחה בהמשך".

בהיתי בטלפון. במושב האחורי המרק שטרחתי עליו כל הצהריים העלה אדים. הקלדתי הודעה, "מה שעשית היה ממש לא בסדר. חשבתי שאולי כבר קרה לך משהו. במקרים כאלה מקובל לפחות ליצור קשר ולהגיד שלא תגיע. בהצלחה גם לך". ואז התנעתי את הרכב ונסעתי משם. מאוחר יותר התקשרה זאת ששידכה בינינו כדי להתנצל, היא לא חשבה שהוא יתנהג ככה. "תביני, הוא לא יצא עם הרבה בחורות לפנייך, הוא לא יודע כל כך איך לעשות את זה". כאילו שזה תירוץ להתנהגות כזו. 

זה לא קשור לנסיון עם דייטים, זה קשור ללהיות בן אדם

כל האירוע הזה חידד אצלי את התחושה שאני מחפשת מישהו שיכבד אותי, שלא יזלזל בי ובזמן שלי. שידע להתקשר כשהוא מאחר, שלא ישכח שאני קיימת. מישהו שיחשוב עליי גם כשהוא נמצא בעבודה, ושיהיה לו חשוב להיפגש איתי יותר מכל דבר אחר בעולם. כי זה לא קשור לניסיון של הבן אדם עם דייטים או למה מקובל או לא מקובל לעשות. זה קשור ללהיות בן אדם. ובטווח הארוך, למרות התחושה המשפילה, היה לי מזל גדול שהבחור לא הופיע לדייט. עוד הייתי עלולה להמשיך לצאת איתו וגם להתחתן איתו, ואיזו טעות חמורה זו הייתה יכולה להיות.

שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.