יום אחד התקשרה אלי מכרה כדי להכיר לי מישהו. אמרתי כן.
"אני אעביר את המספר שלך", היא אמרה, "אבל יש לו תנאי אחד. הוא יוצא רק עם מי שמוכנה להתחייב לשני דייטים לפחות".
הרמתי גבה. "להתחייב?"
"הוא אומר שבדייט הראשון הוא חסום, לא מצליח להביא מעצמו, ובחורות חותכות אחרי הפעם הראשונה בלי להכיר באמת. אז הוא לא יוצא ללא התחייבות לדייט שני".
"אבל אם אחרי הדייט הראשון ארגיש חוסר התאמה?"
"אז תופתעי לטובה בדייט השני, או שתחתכי אחרי הדייט השני".
נו, הפרטים מצאו חן בעיניי אז הסכמתי.
דקה לתוך הדייט הבנתי את הטעות. הבחור הגיע באיחור, סוחב ארגז כבד. הוא סיפר שזו חבילה שביקשו ממנו להעביר למישהו. חסד זה חשוב, נכון? בוודאי. אבל קבענו בפארק וחשבתי שנטייל קצת וזה ישבור את הקרח. מסתבר שארגז כבד הוא לא ציוד מתאים לטיול רגלי. התיישבנו על ספסל, אני, הוא והארגז. "מה אתה עושה בחיים?" שאלתי.
ניסיתי להשחיל מילה, אבל חוץ מ"וואו" הוא לא נתן לי לדבר
אויש. במשך שעה הבחור רק סיפר כמה הוא מוצלח. איזו נפש רגישה יש לו. כמה בחורות עפו עליו, בכמה במות מפורסמות הוא כותב, כמה הרבנים שלו מעריצים אותו. איזה תפקיד חשוב הוא עשה בצבא. איזה דוד נפלא הוא לאחיינים שלו. ניסיתי להשחיל מילה, אבל חוץ מ"וואו" הוא לא נתן לי לדבר. בסוף נהיה לי כאב ראש ורק חיכיתי שהוא יסיים לדבר ואוכל ללכת. קבענו שנדבר למחרת. אני כבר הבנתי למה הוא מכריח בחורות להתחייב לשני דייטים: אין לזה קשר לכמה "חסום" הוא, אלא לעובדה שהשידוך המושלם בשבילו זה כנראה הוא בעצמו.
למחרת התקשרה השדכנית המהוללת לשאול איך היה. אמרתי לה שהתחייבתי, אבל לא בטוח בכלל שיהיה דייט שני, ושהבן אדם חי בסרט אם הוא לא מבין מה הסיבה האמיתית שבחורות זורקות אותו אחרי דייט אחד.
"אולי הדייט השני יהיה שונה, הוא בטח רק התרגש!", היא לחצה ואני, תמימה שכמותי, הסכמתי שוב. הרי התחייבתי ולא נעים.
בלי להתבלבל אחז בכוס שלי ושתה מהקש
נפגשנו בבית קפה, במחשבה שלפחות יהיה לי במה להתעסק אם הוא יתחיל שוב לקשקש. היה חם והלכנו לא מעט מהחניון ועד המקום, אז הזמנתי מילקשייק קר. התחלנו לדבר, הפעם להפתעתי הצלחתי לסיים משפט עד הסוף, ואז הבחור הביט במילקשייק שלי ואמר, "זה נראה ממש טעים!" ובלי להתבלבל אחז בכוס שלי ושתה מהקש. שלי. מתוך הכוס שעליה שילמתי.
הייתי כל כך בהלם שלא ידעתי איך להגיב. עד סוף הדייט לא נגעתי במילקשייק. כשהדייט הסתיים מיהרתי לברוח. השדכנית התקשרה למחרת ואמרה שהבחור הרגיש שיש בינינו חיבור והוא רוצה להמשיך, אבל סיפרתי לה על המילקשייק ואמרתי שיש גבול להכלה שלי. היא ניסתה להגיד שהוא בטח לא חשב עד הסוף, אבל עצרתי ואמרתי לה שנתתי את שני הדייטים שהבטחתי ועכשיו שיעזבו אותי.
למדתי מזה שיעור חשוב. אם משהו לא מדויק לי אני לא חייבת להמשיך אותו בכוח, גם אם לוחצים עליי. מקום עבודה, קשרים חברתיים, חוסר נעימות הוא לא תמריץ טוב בשביל לסבול. ומילקשייק תות זה משקה שאני לא אשתה שוב גם אם זה יהיה המשקה האחרון בעולם.