לא האמנתי שזה מה שיקרה לשמלה שלי ברגע שאגש להתחיל עם בחור

שנה אחת, כשהייתי בת תשע-עשרה, החלטתי ללכת עם חברות להרקדה בערב פורים. אתם יודעים איך זה הרקדות של דתיים, מוזיקה חזקה מדי, שתייה מתוקה מדי, כולם מחליפים מבטים נבוכים ושמים עין על שידוכים פוטנציאליים. אז הרקדה כזאת. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהבחור הבטיח שלא יסלח לי לעולם אם לא אצא איתו לדייט נוסף

  15/02/23 10:41

לא מצאתי תחפושת נורמלית, ושום דבר שהיה לי לא נראה לי פורימי מספיק, אז כמה ימים לפני החג החלטתי לתפור לעצמי שמלה. לא עשיתי את זה מעולם קודם לכן וזה היה פרויקט שאפתני מדי, אבל הצלחתי לאלתר משהו ובערב החג אחרי המגילה יצאתי בהתרגשות מהבית, עונדת כתר של נסיכות מפלסטיק ולבושה בשמלה החדשה. הסימנים שמשהו ישתבש התחילו כבר בדרך. החברה שנהגה טעתה בכיוון, חברה אחרת שפכה על כולנו קולה בלי כוונה, אבל הצלחנו להתגבר והגענו למקום ההרקדה שמחות וצוחקות. 

שמתי עין על בחור אחד שרקד בהתלהבות הכי גדולה

כבר בהתחלה שמתי עין על בחור אחד שרקד בהתלהבות הכי גדולה מכולם. כיפה גדולה, ציציות מתנפנפות, חיוך רחב, כל מה שחיפשתי בתמימותי בגבר החלומות. התחלנו את הריקודים בצד של הבנות ומהר מאוד זרמנו לכיוון המחיצה, ואז לצדדיה, ובסוף ממש לשולי הריקודים של הגברים, בוחנות אותם לא כל כך בסתר. ואני המשכתי להסתכל על הבחור "שלי", מנסה בלחש לברר עם החברות מי הוא ודרך מי אפשר לפנות אליו. 

נכון, אני יודעת, יכולתי פשוט לגשת ולדבר איתו, אבל אז עוד לא היה לי את האומץ הדרוש לכך. העדפתי שמישהו אחר יעשה את החיבור, או שכמו בסרטים הוא יביט עליי וייגש מיד לבקש את ידי. חלומות לחוד ומציאות לחוד: הבחור רקד, קפץ, דיבר עם חברים, צחק ובעצם לא התייחס אליי כלל.  בשלב מסוים החלטתי שדי, צריך לעשות מעשה. לפעמים בחורה חייבת לעשות מה שבחורה חייבת לעשות. הבחור עמד ודיבר עם כמה חבר'ה שהכרתי, אז אחזתי בזרועה של חברה טובה ושכנעתי אותה להתקדם איתי לשם. תכננתי לפתוח בשיחה עם אנשים אחרים ולגרום לכך שיציגו אותנו בפניו. משם כבר נזרום עם השיחה ואולי הערב יסתיים בהצעה לדייט. 

נשמע קול קריעה וצד שלם של השמלה נפרם בבת אחת

הצלחנו לפלס לנו דרך בתוך הקהל ולהגיע עד לחבורה שהוא היה חלק ממנה. נופפנו להם במלכותיות, כיאה לתחפושות הנסיכות שלנו, וכשהגענו החלטנו להמשיך עם הבדיחה ולקוד קידה. אלא שאז, כשרכנתי קדימה, נשמע קול קריעה וצד שלם של השמלה החדשה שתפרתי נפרם בבת אחת. הנס הגדול היה שלבשתי מתחתיה חולצה ומכנס, אבל באותו רגע כל מה שחשבתי עליו היה לברוח משם כמה שיותר מהר. רוב הבחורים לא שמו לב בכלל שמשהו קרה, עסוקים בצחוקים שלהם ובניסיונות לדבר על רקע המוזיקה, אבל הבחור שרציתי הבחין בהחלט. ידעתי את זה כי כשניסיתי איכשהו להתרומם, בעזרת החברה שלי שהצחקוקים שלה לא עזרו, העיניים שלנו נפגשו. לזכותו ייאמר שהוא ממש ניסה לא לצחוק והסתכל מהר הצידה כדי לא להביך אותי. 

ברחתי משם במהירות אל הרכב של החברה, והחברות שלי היו נחמדות מספיק כדי לפרוש מההרקדה בשלב הזה ולהסיע אותי הביתה. את הבחור ההוא לא ראיתי שוב מאז. למדתי מהאירוע הזה קודם כל שאם מישהו מוצא חן בעיניי כדאי לגשת אליו מיד ולא לחכות עם זה, וגם שמה שקורה בדמיון שלנו לא תמיד תואם את המציאות. ובעיקר, שבפעם הבאה עדיף לקנות תחפושת אמיתית במקום לנסות לאלתר אחת.