אני כל הזמן מרחפת בתפילה ולא מצליחה להתרכז

שלום וברכה,
לפני הכל, יש לציין, שמתוך דברייך ניכר שאת מבינה את חשיבות התפילה. מה שמוליד בקרבך רצון לחשקיע, להתגבר על מידת העצלות, להשקים בבוקר על מנת להתפלל. זוהי כבר נקודת פתיחה טובה שראוי לציינה.
ביחס לבעיית הכוונה והריכוז, ברצוני לחדש לך שזוהי התמודדות של רבים מהמתפללים ואף בחורי ישיבה רציניים מאוד לא חדלים מלעבוד על נקודה זו.
כלל נקוט בידינו שהידיעה בדבר ערך וחשיבות הנושא מעוררת את הרצון להשיגו בשלמותו, ומי שרוצה באמת יגלה גם שאין גבול ליכולתו המעשית, שהלא אין דבר העומד בפני הרצון.
עיקר הנפילות באות מפני שאיננו מרגישים את הצורך בתפילה והעונג הצפון בקרבה. עלינו להתייחס לצורך התפילה לנפש כצורך המזון לגוף. כל עוד אנו מחלקים בין העניינים סימן שעוד לא הבנו את ערכה של תפילה באמת.
הראייה לצורך הגדול של הנפש בתפילה הוא בזה שבהיותנו שרויים במצבי קושי, כאשר רע לנו, מוצאת הנשמה מקום להתרפק על בוראה ביודעה שהוא היוצר, המשגיח ומאיתו הכל והוא המסוגל להוציאה מצרה וצוקה.
כמה פעמים מצאנו עצמנו שופכים לב ונפש בתפילה כאשר מישהו הקרוב לנו נכנס לסכנת חיים. או כאשר מתוך חיבור אמיתי לכלל, וגם זה קורה, במצב של שיפלות כזאת בו האומה נרדפת פגועים והשפלות נוראיות, כשאין שום פתרון שכלי ומעשי הנראה באופק. אז חשנו מעין התעוררות פנימית לעשות משהוא. התעוררות שמצאה את ביטויה באחת התפילות הסמוכות לה.

עלינו להבין שתחושת הצורך בתפילה אמורה ללוותנו כל העת. השאיפה היא להגיע לתחושה בה תפילת 'שחרית' היא שיא הבוקר, 'מנחה' פסגת הצהריים ו'ערבית' תכלית הערב (ע"פ כוזרי ג, ה).
נשמתנו חפצה בשלמות שאין המציאות המוגבלת יכולה ליתן לה. עלינו להיות ערים ולהקשיב למצוקת הנפש הזאת, לשם הוצאתה מכלאה החשוך. שופכים אנו את שיחנו, ומנשאים בזמן התפילה את נפשנו לעולם של מציאות שלמה בתכלית השלמות. בנוסח התפילה יכול כל יהודי באשר הוא למצא לעצמו צנור מתאים שעל ידו יוכל להתקשר לפי ענינו לבוראו.
נקודת ההסתכלות שלנו על התפילה צריכה להשתנות. אין היא מרשם בקשות המופנה כלפי הקב"ה. הסתכלות כזו מולידה לרוב יאוש ומאיסה בתפילה, שרק חוזרת על עצמה ללא שום השתכללות והתחדשות, בייחוד כאשר אין הרצונות מתמלאים. התפילה נעשית אמצעי להשגת מטרות, ובכך מאבדת מערכה העצמי.
עלינו להבין שהתפילה קודם כל מופנית כלפי עצמנו פנימה. היא נועדה להרים אותנו עוד קומה. התפילה היא תכלית ולא אמצעי. היא מאפשרת לנו חיבור אישי, שיחה פרטית ובלתי אמצעית עם מלכו של עולם.
על כן רצוי לפני כל תפילה להמתין, לעצור את שטף החיים לכמה רגעים, ולחשוב מעט על עניינה של התפילה, לחוש עד כמה הנפש דורשת אותה, כיון שהיא עדיין רחוקה ממושגי השלמות ואור פני מלך חיים. לא תמיד זקוקים אנו לייסורים וקשיים, שנועדו לעוררנו להתפלל ביתר כוונה, ובעצם לקרבנו יותר ויותר לדבקות אלוקים.
יכולים אנו, פשוט, לחשוב על הרצון להתקרב, רצון שלפי סגנון שאלתך משמע שבהחלט קיים. עיקר העבודה תהיה יותר ויותר להחדיר את חשיבות ערכה ותפקידה של התפילה, מה שתורם רבות להתחברות למילים ולשאיפה להתרכז בעניין חשוב שכזה. אין ספק שזו עבודה גדולה, ואני יכול להרגיע אותך את נמצאת בחברה טובה. רובנו הגדול עדיין עמל להשגת מטרה זו.

לסיום רציתי להוסיף עוד שתי הערות:
א. גדולי ישראל תמיד ציינו שהכוונה הטובה ביותר בתפילה עבורנו, היא כוונת פרוש המילים. "יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב" (משנה ברורה צח, סק"א). ומובא בשם אחד מגדולי המקובלים, שלאחר שלמד סתרי הקבלה היה מתפלל כתנוק בן יומו. אל לנו לבקש דברים הנשגבים מהשגתנו והבנתנו. הכל כבר נמצא בתוך המילים. יש לעבוד בסבלנות ובמתינות מילה, מילה. ניתן גם לעבוד כל פעם על קטע אחר בתפילה, במשך תקופה מסויימת, עד שמרגישים שקל יותר להתרכז בו. היתרון בצורת עבודה כזאת הוא ברכוז המתבקש שבקטעים קצרים קל יותר להשגה.
"ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפילה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמיים" (שו"ע או"ח צח, א).
ב. החפץ חיים הביא משל על עלמה צעירה שמכרה תפוחים בשוק עד אשר קרה והתהפך לה הדוכן וכל התפוחים התגלגלו על הארץ. מיד התנפלו רבים מעוברי השוק וחטפו לעצמם תפוחים. צעקה הנערה על העושק ללא הועיל. עד אשר בא זקן אחד שפלט לעברה: עד מתי את צועקת, קומי ואיספי גם לעצמך לפני שכל התפוחים יגמרו. כך הוא המצב בתפילה. פעמים מוצאים אנו את עצמנו באמצע תפילה מבולבלים ע"י המון מחשבות והרהורים. אפשר לעמוד כאן להרים ידיים ולהתייאש מהתפילה הזאת, אולי בבאה נצליח יותר. המעשה הנכון יהיה להתחיל שוב מנקודה זו כאילו לא קרה כלום, ומכאן נאסוף את כל מה שנשאר ונשמח בחלקנו.
להשלמת התמונה עייני בקטע שכתבנו בנושא תפילה- "מלב אל לב"- http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=1185
אני מאחל לך הצלחה רבה בהמשך עבודתך הרוחנית הברוכה
אבנר, חברים מקשיבים