ראיון הרב קלמנזון ששכל את בנו אלחנן כשחילץ אזרחים בבארי: ההבדל בין השואה לטבח השבעה באוקטובר

ביום העצמאות הקרוב יקבל "צוות אלחנן", המונה את אלחנן הי"ד ומנחם קלמנזון, ואחיינם איתיאל זוהר, את פרס ישראל על גבורתם בסיפורם ההירואי בקיבוץ בארי. הרב בני קלמנזון, אביהם של אלחנן ומנחם, הוא נשיא ישיבת עתניאל, חוקר שואה ומוביל משלחות לפולין. בשיחה עם "חדשות כיפה" הוא מסביר מנקודת מבטו על הקשר בין השואה לשבעה באוקטובר ועל המורכבות שתלווה אותו ואת משפחות השכול ביום העצמאות.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאההספד המטלטל של הרב בני קלמזון: "היכן שצריך גבורה עליונה - אלחנן יהיה שם"

  13/10/23 12:15

הרב בני קלמנזון על פרעות תשפ"ד: "נאצים היו שם, שואה לא הייתה שם"

בימים שאחרי הטבח היו מי שקראו למחבלי חמאס נאצים והשתמשו במילה שואה בכדי לתאר את הזוועות שהתחוללו. אני מציב בפניי הרב, כחוקר שואה, את השאלה כבדת המשקל על ההשוואה הזו. את תפיסתו הוא מתמצת במשפט מחץ אחד: נאצים היו שם, שואה לא הייתה שם. "לדעתי נאצים, או ורסיה מסוימת שלהם, היו בתשפ"ד. שואה לא הייתה. הסיבה שלא הייתה שואה היא מדינת ישראל".

גלעד ארדן, עונד טלאי צהוב באו"ם. "נאצים היו, שואה לא הייתה" | צילום: משלחת ישראל לאו"ם

מציאותה של המדינה היא נקודה מכרעת בראייתו של הרב קלמנזון את האירועים, והוא מחזיק בה יחד עם ההכרה במחדלים הקשים. הוא לא מקטין את הכישלונות, ואף חושב שמחדלי שמחת תורה חמורים יותר ממחדלי מלחמת יום הכיפורים. "המדינה נתפסה בחרפתה, עם מערכת ביטחון שעיניה עצומות לרווחה. אבל למדינה ולצבא היה רצון ושאיפה להציל במסירות נפש. הילדים שלי, שירדו לבארי ומנעו שם שואה גדולה יותר, הגיעו עם ציוד שמדינת ישראל הפקידה בידיהם קודם".

הרב בני קלמנזון: צריך לשלב את הגבורה בשמו של יום הזיכרון לאירועי השבעה באוקטובר

נחזור לשואה. דוד בן גוריון הכריע שמדינת ישראל תזכור את השואה ביום שכותרתו הוא "יום הזיכרון לשואה ולגבורה", והתאריך שנבחר הוא יום פרוץ מרד גטו ורשה. הרב מסכים עם בן גוריון. "לעם ישראל יש מורשת של גבורה במקביל לשואה. היא אמנם לא מנעה את השואה, אבל בסיכומו של דבר ההתנגדות היהודית הייתה שותפה משמעותית מאוד, בדרכים שונות ומפותלות, לגסיסתה של המפלצת הנאצית". את הבחירה להבליט אירועי גבורה הוא מחיל, ביתר עוצמה, על אירועי שמחת תורה. "אם אתה רוצה לדייק היסטורית אתה צריך לציין את שני האלמנטים הללו. חצי אמת, לכל צד, היא שקר. אם לא תספר על הכישלונות והצרות שקרו ביישובי העוטף אתה משקר, ואם לא תספר על צעירי המדינה שירדו ספונטנית, בחלקם בלי שנתבקשו ובלי פקודות, וחסמו בגופם את המחבלים בזמן שהמדינה הייתה משותקת והמערכת לא תפקדה כפי שהיה ראוי, שיקרת".

אלחנן קלמנזון הי"ד | צילום: באדיבות המשפחה

זה מגיע עד כדי להכניס את הגבורה לשמו של יום הזיכרון לפרעות תשפ"ד, כמו שעשו ביום השואה? למשל יום הזיכרון לפרעות וגבורות תשפ"ד.

"עוד לא בחרנו שם מוצלח, אבל זה חד משמעי. איבדנו מספר עצום של אנשים, אבל ההבדל בין אלף למיליון הוא לא הבדל זניח. התחיל תהליך עם פוטנציאל שואתי, והתהליך הזה חוסל על ידי גיבורי ישראל. הסיפור של הילדים שלי התפרסם, אבל היו עוד אלפים כאלה שסיפוריהם פחות התפרסמו. במקום שמנעו את השואה, אי אפשר שמניעת השואה לא תוזכר. היום לא צריך להקים מחנות השמדה בשביל להרוג שישה מיליון, יש אמצעים יותר קלילים. חייבים להבין: העולם לא נעשה נחמד יותר ואנטישמי פחות. ההבדל היחיד בין ימינו לערב פרוץ השואה הוא מציאותה של מדינת ישראל".

"אם נציב בצידה של התקומה את הקטסטרופה, הזיכרון של האירוע הנורא יעצים את המוטיבציה ואת תחושת הניצחון"

התפיסה הזו משפיעה גם על דרכי הזיכרון שרואה הרב בחזונו לאירועים הקשים. אני מציב בפניו שני מודלים של זיכרון ליישובים והקיבוצים שנחרבו: מודל אחד שמבקש להשאיר את המקום בחורבנו ולהפוך אותו לאתר זיכרון, ומודל שני שמבקש לשקם לחלוטין את המקום בכדי לסמן את הפריחה. הרב דוחה את שני המודלים הללו. "שני הקצוות שגויים לחלוטין ולא יועילו", הוא אומר, "צריך למצוא דרך שבה הזיכרונות, וגם חלק מהמראות, יעצימו את סיפורי האסון ואת סיפורי הגבורה".

חצי-חצי? זו לא פשרה?

"זה לא פשרה. אם נציב בצידה של התקומה את הקטסטרופה, הזיכרון של האירוע הנורא יעצים את המוטיבציה ואת תחושת הניצחון שתהיה לנו. השילוב יעצים את התקומה, ייתן לתושבים החוזרים אנרגיות, ייתן לאנשים מוטיבציה להצטרף לקהילות הנפלאות האלה, ייתן תחושת גבורה וזיכרון של משבר שקמת ממנו למקום חזק יותר". הרב מציע מודל: השארת נקודות זיכרון בצמידות לבניינים יפים וכרי דשא מוריקים. "זו הדרך הבלעדית".

הטבח בקיבוץ בארי | צילום: Omer Fichman/Flash90

"משפחות כמו המשפחות שלנו יהיו מעורבבות. אנחנו בוכים ושמחים בלי סתירה בהודאה גדולה"

ומה התפיסה של הרב לגבי יום העצמאות הקרוב? יהיו מי שיאמרו שלא ראוי לחגוג אותו.

"מדינת ישראל הוכיחה עוד פעם את חיוניותה לעם היהודי דווקא בזמן שכבר חשבנו שתמו כל המלחמות. חוסר ההתארגנות של מדינת ישראל הוא בגלל שחשבנו שכבר אין צורך במדינת ישראל כחומת ברזל שתחסום את האויבים שלנו, כי הם חלשים ומורתעים. התברר לנו שהם לא חלשים, לא מורתעים, ושאנחנו צריכים את המדינה שלנו יותר מאי פעם. ולכן אנחנו שמחים בזה שיש לנו אותה יותר מאי פעם. מודים, מהללים, משבחים ושמחים. הכאב יהיה כאב, ומשפחות כמו המשפחות שלנו יהיו מעורבבות. אנחנו בוכים על בננו אלחנן, על אחייננו, על גיסי, על המון קורבנות, ושמחים בלי סתירה בשמחה גדולה ובהודאה גדולה על זה שיש לנו את המדינה הנפלאה שלנו והארץ שאין טובה ויפה ממנה בעולם".