מאיר בראל מתנדב כמפקד היחידה המיוחדת ביחידת זק"א 360. במקביל הוא נשוי ואב לשישה, רב מושב, שף, שותף במסעדה ומרצה. ביום העצמאות הקרוב הוא יהיה שותף בהדלקת "משואת כוחות ההצלה", יחד עם נורית אירן כהן, מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א ירושלים, ונציגי מד"א, איחוד הצלה וכיבוי אש. בשיחה עם "חדשות כיפה" מספר בראל על השבעה באוקטובר שלו ועל הימים הקשים.
בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות הקרוב, מדינת ישראל תוקיר באופן רשמי את עבודת הקודש של מתנדבי יחידה 360 מאז פרוץ המלחמה,את יחידה 360 - ייצג המתנדב הרב מאיר בראל-מפקד היחידה המיוחדת ביחידה 360, לצידה של מתנדבת זק״א נורית אירן שתשיא את המשואה. pic.twitter.com/LsfroPqNM9
— יחידה 360 -מערך הסיוע הלאומי (@360_unit) May 2, 2024
תרחישי הקיצון שנלקחו בחשבון: מגיפה פנדמית ומלחמה עם 200 הרוגים
בראל, תושב גני טל ובוגר ישיבת כרם דיבנה, משמש בהתנדבות כרב מושב ביצרון והתעסק בימים שלפני המלחמה בעיקר בעולם הקולינרי. הוא בעלים-שותף בסניף הירושלמי של רשת "פיטמאסטר", מסעדת בשרים מיוחדת. בשירותו האזרחי הוא עבד תחת רח"ל, רשות חירום לאומי, כממונה פינוי, סעד וחללים באיזור שורק, ויש לו היסטוריה כחובש במד"א ובאיחוד הצלה. התחנה הנוכחית שלו בעולם ההתנדבות הוא כמפקד היחידה המיוחדת ביחידת זק"א 360. לפני שאני צולל איתו ליום הקשה, הוא מספר על תרחישי הקיצון שנלקחו בחשבון: מגיפה פנדמית ומלחמה עם 200 הרוגים. "לצערי שני התרחישים האלה קרו בצורה הכי קיצונית שאפשר".
מאיר בראל בפעילות בעוטף עזה צילום: יחידה 360
על השבעה באוקטובר הוא מספר: "מיד באותו בוקר יצאתי לשטח לתפקד כחובש בגזרה של שורק. בהמשך היום הבנו את האירוע, ועד אחרי הצהריים נערכנו ברשות המקומית לזמן חירום. משם קיבלנו קריאה לרדת דרומה לטיפול בחללים. אחרי שהתארגנו על ציוד הפנו אותנו להגיע לסייע ללהב 433 בהכנת רשימות נעדרים. כל הלילה עבדנו שם".
"עבדנו בלי הפסקה במשך חמישה ימים. הפעם הראשונה שחזרתי הביתה הייתה בשבת"
הירידה לדרום התרחשה ביום ראשון. "בתחנת הרכבת בנתיבות הקמנו תחנת ריכוז חללים, תחנה שפעלה שעות בודדות והתקפלה אחרי התרעה לחדירת מחבלים. משם עברנו לאיזור אופקים וטיפלנו בגופות מאיזורי המעטפת". הפעם הראשונה שהוא הוכנס לפעילות בלב איזור הלחימה הייתה בליל יום ראשון. צוות מיוחד נכנס לטהר מוצב ובדרך הם פגשו מחבל חמאס רכוב על אופנוע. צוות מגלן חיסל אותו ובראל, כחובש, טיפל במג"בניק שנפצע בתקרית.
מאיר בראל בפעילות בעוטף עזה צילום: יחידה 360
אחרי המשימה הזו עבר בראל למחנה שורה, שם הוא תיפקד במשך חמישה ימים. "עבדנו בלי הפסקה במשך חמישה ימים. הפעם הראשונה שחזרתי הביתה הייתה בשבת". כבר במוצאי שבת בנו ביחידה כוח משימה מיוחד שירד לדרום ובראל הופקד עליו. "אחרי השבוע הראשון והמוטרף, היחידה שלנו הגיעה וסרקה את המקומות סבב ב'. הייתה לנו משימה אחת: איתור ממצאים פורנזיים בכל רחבי העוטף. לא הייתה נקודה אחת שלא היינו בה".
הממצא שהתגלה מתחת למסך הטלוויזיה הזרוק
62 ימים רצופים עבדה היחידה המיוחדת בעוטף עזה. בין הגילויים שלה היו הממצאים הפורנזיים שהביאו לקביעת המוות של שני לוק ז"ל ויהודית וינשטיין ז"ל. "בשבועות הראשונים לא ישנתי בכלל", אומר בראל. "התגלגלתי ממקום למקום והמשימות היו ממש יום ולילה. היו משימות שהיינו חייבים לעשות רק בחסות החשיכה". נקודת המפנה הייתה תחילתו של התמרון הקרקעי, אז בוטלו כל הפעולות הליליות בעקבות חשד לדו"צים. בהתחלה הוא התארח אצל חברים של המשפחה בגילת, ואחרי ביטול הפעולות הליליות הוא חזר יותר הביתה.
מאיר בראל בפעילות בעוטף עזה צילום: יחידה 360
אחת מהפעולות המרכזיות של בראל והצוות היה מציאת ממצאים פורנזיים שכולם כבר התייאשו מלמצוא. "יום שישי שלם הקדשנו למקרה ולא מצאנו כלום. אחרי זה ביקשתי להגיע שוב. בפעם השנייה שהגעתי חניתי את הרכב ויצאתי ממנו, מרחק מה מאיזור החיפושים. ראיתי על החולות מסך טלוויזיה זרוק. בעטתי בו הצידה, ונגלו לעיניי משקפיים. מה שקרה בעצם זה שזיהיתי את המשקפיים של הנרצחת. ממש לפני שהתקפלנו מצאנו עוד ממצא מהותי, מה שהוביל לפתיחת התיק מחדש וקביעת מוות". בראל ובתה של הנרצחת בקשר טוב עד היום והיא אף כתבה המלצה עליו כמשיא משואה.
"זו החלטה מבצעית מבחינתי: לחזור לחיים"
נחזור למסעדה. במשך חודש וחצי הרשת לא נפתחה בעקבות המכה הקשה שספג סניף פתח תקווה. בן שמעוני וגאיה חליפה (כל אחד בנפרד), עובדי המסעדה, נרצחו במסיבת הנובה. בראל הכיר את שניהם. "בן הכשיר אותי להיות שותף ברשת", הוא מספר בכאב. שמעוני נכנס ויצא עם רכבו כמה פעמים והציל עשרות בני אדם. בפעם השלישית, בדרכו חזרה הוא נרצח ברכבו יחד עם גאיה. בראל היה מעורב בזיהוי של שניהם.
עם הירידה בהיקף הפעילות, בראל חזר הביתה. "החזרה לחיים הייתה החלטה. החלטתי לא להישאר בלופ בלתי נגמר. זו החלטה מבצעית מבחינתי: לחזור לחיים. קיפלנו את כל הציוד וחזרתי לנהל שגרת חיים". למרות ששותפיו היו במילואים, הוא החליט לחזור למסעדה. "ביקשתי לעשות משמרות במסעדה. דחפתי את עצמי למסעדה, למרות כל מה שזה דורש ממני. ידעתי שזה מה שיחזיר אותי לחיים".
"הקדוש ברוך הוא לא משיב ריקם"
התקופה הארוכה בה התנדב בראל לא מוכרת על ידי המדינה, וקשיי הפרנסה כמעט הטביעו אותו. מה שחיזק אותו היה משפט שאמר לו האדמו"ר מנדבורנא, אליו הוא הלך בערב סוכות. "דע לך שמי שמתמסר למען עם ישראל לעולם לא יפסיד", כך אמר לו האדמו"ר. "אשתי אמרה לי: תזכור מה האדמו"ר אמר". בלילה אחד הכל התהפך עם קבלת דירה ושחרור הלוואה לה הם חיכו. "הקדוש ברוך הוא לא משיב ריקם", הוא אומר.
מה אתה לוקח מכל הדבר הזה?
"חיזוק האמונה, וחיזוק הביחד. עבדנו עם ארגונים מקבילים, עם אחים לנשק. זה הדבר המרכזי מבחינתי: כל מה שעשינו היה למען עם ישראל, ויחד אי אפשר לנצח אותנו".