ממשלת השינוי שתושבע ביום ראשון, עד לפני כשנה הייתה נשמעת לכולנו כבדיחה, רע"מ וימינה, תקווה חדשה ומר"צ, איילת שקד ואבתיסאם מרעאנה. אלא, שגם אם התרגלנו לממשלת החלומות שרקמו בגוש השינוי, וגם אם לצורך החלפתו של נתניהו הצליחו לשבת יחד זאב עם כבש, במדינת ישראל ישנן מחלוקות עמוקות שיכולות להפיל את ממשלת בנט-לפיד אלו חמשת הנושאים שיכולים להפיל את הממשלה.
חקיקה בנוגע לקהילה הגאה.
כל חקיקה בנוגע לקהילה הגאה מעוררת סערה במדינת ישראל, הנושא הנפיץ נדחק בכנסות האחרונות בין היתר משום שהסיעות החרדיות שלטו בכיפה ולא אפשרו לחוקים למען הלהט"ב לעבור. כעת לראשונה בישראל יש ראש סיעה הומו בממשלה, שר הבריאות ויו"ר מרץ ניצן הורביץ עושה היסטוריה ומגיע לכנסת עם שורה ארוכה של חוקים בנושא שהבטיח לבוחריו לקדם בכנסת. לצד הורביץ עומדות סיעות העבודה ויש עתיד שהנושא הלהט"בי בדמם. למול כל הסיעות עומד מנסור עבאס עם ארבעת המנדטים שלו, להם ממשלת השינוי זקוקה נואשות. עבאס וחברי הכנסת שלו התבטאו בבירור נגד הלהט"ב וחבר הכנסת וליד טאהא אף הגדיל לעשות וכינה את חברי הקהילה הגאה: "סוטים". אין ספק שהנושא שנדחק הצידה לשנה בהסכמים הקואליציוניים יעשה לא מעט כאב ראש לקואליציה, במיוחד אם יחליט חבר הכנסת אמיר אוחנה לקדם חקיקה בנושא.
צילום: פלאש 90
חוק קמיניץ.
מפלגת רע"מ שנכנסה לממשלת השינוי לתדהמת רבים, שמה מול עיניה את טובת המגזר הערבי בישראל. אחד הנושאים החמים ביותר במגזר הערבי הוא הבנייה הבלתי חוקית. אחרי שנים בהם בנו בדואים וערבים ישראלים בצורה בלתי חוקית ונטולת רסן, בשנת 2017 נחקק בכנסת תיקון לחוק התכנון והבנייה שמאפשר אכיפה הדוקה נגד עבירות בנייה ובתים לא חוקיים החלו להיהרס. בהצבעה על החוק תמכו אז חברי ישראל ביתנו, חברי סיעתו של ראש הממשלה נפתלי בנט וגם אחת, שרן השכל, אז ח"כית בליכוד והיום הסממן הימני במפלגת תקווה חדשה. חוק קמיניץ נמצא בהקפאה כעת אבל כאשר יעלה שוב לדיון, אולי על ידי סמוטריץ', החוק לו מתנגדות בחריפות מפלגות העבודה, רע"מ ומר"צ צפויה מלחמה לא קטנה מול מפלגות הימין שבממשלה, ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו. רע"מ כבר דרשה שינויים בחוק קמיניץ כתנאי כניסה לממשלה. במפלגות האופוזיציה מתכננים להשיב אש, כזכור, קמפיינים נגד בנט על "מכירת הנגב" כבר החלו לצאת.
מבצע בעזה.
רק לפני שבועות ספורים, בערה הארץ כולה בעקבות מבצע שומר החומות. המערכה שהחלה אחרי הירי של חמאס לירושלים גררה מהומות אלימות של ערביי ישראל בכל רחבי הארץ. הח"כים הערבים שתקו שתיקה ארוכה וגם כשהתבטאו הצביעו על סימטריה והרבו להאשים את היהודים בפרעות האלימות. ברור לכולם כי סבב לחימה נוסף בעזה הוא רק עניין של זמן. קשה לראות איך יסתדרו חברי הממשלה בזמן שישראל תוקפת בעזה. איך השר ליברמן מישראל ביתנו שדרש את חיסולו של הנייה יתנהל לצד השר הורביץ ממר"צ שתומך בחקירת חיילי צה"ל בהאג, ואיך ראש הממשלה נפתלי בנט שדוגל בתוקפנות ביטחונית יסתדר עם חברי רע"מ שאחרי הכל הם חלק מהאחים המוסלמים. מבצע בעזה יהיה בלתי נמנע. האם גם פירוקה של הממשלה בעקבותיו?
התיישבות ביהודה, שומרון וירושלים
איחוד כזה בין שמאל לימין לא היה בכל ממשלות ישראל. חברי הכנסת הימנים מסיעת ימינה ותקווה חדשה ידועים כתומכים נלהבים של ההתיישבות ביו"ש, בראשם בנט שהתחייב להסדיר את ההתיישבות הצעירה אם יכהן כראש ממשלה. מולם ניצבים מתנגדי ה"כיבוש" חברי הכנסת של מר"צ והעבודה ששואפים להגיע לפתרון "שתי מדינות לשני עמים", גם במחיר של פינוי ישובים. ברקע הנשיא החדש בבית הלבן שכבר החל לאותת על כוונותיו המדיניות ביחס לישראל והפלסטינים, חוק ההתיישבות הצעירה שצפוי להגיע למליאה מימין לסער ובנט עלול ליצור כאוס בקואליציה. לצד ההתיישבות ביו"ש, גם ירושלים צפויה להוות מוקש רציני. שכונת שייח ג'ראח ומצעד הדגלים הם רק פרומו לנפיצות שיכולה להגיע מכיוונה של עיר הקודש. בקואליציית גנץ נתניהו הנושא הביא ללא מעט מתיחות, גם בנט ולפיד לא חולקים אותו קו חשיבה בנוגע לירושלים, חבית הנפץ של המזרח התיכון.
חוק הלאום
לפני חילוקי הדעות הקשים בימין שאת תוצאותיהם אנחנו רואים בצורת ממשלת בנט-לפיד, שקמה על אף הרוב ימני בכנסת, העבירו הח"כים בימין חוק יסוד היסטורי. חוק הלאום שהעבירה ממשלת נתניהו התקבל בחגיגיות בימין וגרר זעם רב בשמאל. החוק שקובע כי מדינת ישאל היא מדינת הלאום של העם היהודי השאיר בחוץ את האזרחים הערבים שטענו לגזענות. כחול לבן, יש עתיד, העבודה, רע"מ ומר"צ, כמעט כל מפלגות הקואליציה רצו בבחירות האחרונות תחת ההבטחה לבטל את החוק. אבל חלק גדול מחברי הכנסת הימנים שבממשלה הנוכחית הצביעו בעד החוק, נפתלי בנט, איילת שקד, שרן השכל, זאב אלקין, עודד פורר ויפעת שאשא ביטון הצביעו כולם בעד חוק היסוד. מולם, בתזמון כמעט מושלם הצביעו נגד שורה ארוכה של חברי הכנסת משמאל מהמפלגות מר"צ העבודה ויש עתיד. חוק הלאום הוא דוגמא מצוינת לעובדה שעם כל הכבוד למילה אחדות, יש נושאי ליבה בהם המפלגות פשוט לא יכולות להתפשר.