חגי תשרי הבאים עלינו לטובה מספקים הזדמנות נהדרת למפגשים משפחתיים חמימים, תפילות מעצימות בבית הכנסת וטעינה בכוחות מחודשים. אבל, לא תמיד שולחן החג מספק דימוי חגיגי לסעודה משפחתית ונעימה של הורים וילדים. בחלק מהמשפחות שעברו תהליך גירושין, הילדים נוהגים להתפצל בחגים ובסופי שבוע על פי ההסכם בין ההורים, ובכך הורה אחד נותר לבדו בשולחן החג.
כך נוצרת מציאות עגומה, בה בכל שנה אחד מההורים נאלץ להתמודד עם הפרידה מהילדים למשך ימי החג הארוכים, בלי אפשרות לבדוק מה שלומם או להיות לצידם בבית הכנסת. המרחק והריקנות הופכים להיות אתגר גדול וכאב שלא מדובר מספיק. בניגוד לרווקים, מדובר באנשים שכבר הקימו משפחות והביאו ילדים, והם עדיין מוצאים את עצמם לבד בשולחן החג.
-
עוד באותו נושא"לבד על הגג" | הכירו את אלו שחוגגים ראש השנה קצת אחרת
05/09/21 15:13
שירלי. אם לחמישה. גרושה
שירלי היא אמא שסובלת מניכור הורי. היא אינה מורשית לפגוש את ילדיה באופן יזום כבר במשך שנתיים, והפעם האחרונה בה ראתה את כולם הייתה בפורים האחרון, כשחברה שלה צילמה אותם בבית הכנסת. הקשר היחיד של שירלי עם ילדיה בא לידי ביטוי בשיחת טלפון יומית, ועם אחד מהילדים ניתק הקשר באופן סופי. את ראש השנה הקרוב היא תעביר בלי ילדיה. "זה מאוד מעסיק אותי בשבתות וחגים, כשהשולחן אף פעם לא מלא במשפחה שלמה", היא מספרת, "הגדולה מתפקדת כאמא, שזה כשלעצמו כואב לי. במיוחד הידיעה שהיא רואה ילדות אחרות בבית הכנסת עם אמא שלהן, או רואה אישה שמחכה לבעלה. מטריד אותי שאולי חסרות לה העוגות שאני מכינה לה בימי חג ושבת".
היא בהחלט סומכת על אבי ילדיה שמקפיד לחגוג איתם את החג כהלכתו, בהתאם לסגנון החינוך שהתבסס בבית, אבל "במהלך כל החג מלווה אותי דאגה לשלומם, ואני שואלת מה חסר להם. פיזית יש להם הכל, אבל אני צריכה לדעת שהם שורדים ומסתגלים גם בלעדיי".
טיפ להורים אחרים במצבך?
"להחזיק בתקווה שיהיה טוב. אני מאמינה שיהיה טוב, כי למרות הריחוק, הילדים לא יכולים לשכוח את אמא. שירלי מבקשת להוסיף בקשה מיוחדת לכל הורה, אמא ואבא, שלא יגרמו לילדים להתנתק מההורה השני. "חשוב להיות תמיד קשובים לצרכים של הילדים ולנטרל את האגו. גם אם יש הסכמים, עדיין עדיף לבדוק מה יעשה טוב לילד, ולדעת שכל התעקשות באה גם על חשבונו".
משה. אב לבן. גרוש. נמצא בזוגיות
את ראש השנה הקרוב משה יחגוג בבית הוריו, כאשר בנו יהיה אצל האם. "חבריי הגרושים אומללים בחגים", הוא קובע, "בתור הורים אנחנו לא מעבירים את החג רגיל. בשנה שעברה הייתי כל ראש השנה במיטה, לא ידעתי איפה הבן שלי נמצא בכלל, מה אכל, מה עובר עליו. כשאני לא יודע איפה הילד שלי נמצא במהלך החג או שבת אני נטרף, הוא כל עולמי". משה מסביר שדווקא בתקופת החגים הקושי גדול יותר, בניגוד לשגרה, מדובר בימים אינטנסיביים וארוכים ובניתוק טלפוני. "בערב החג אני הולך אליו לאחל שנה טובה. בשמחת תורה הוא גם לא יהיה אצלי ולכן אשתדל למצוא יחידת דיור באזור שלו , גם אם זה יהיה כרוך בחג בלי ארוחות. אני לא אתן שהילד שלי ירקוד עם גבר אחר. יש לו אבא אחד ויחיד".
טיפ להורים אחרים במצבך?
ממליץ להיות עסוקים בדברים אחרים, אבל לא בטוח שנצליח. אני מכיר באופן אישי כמה חברים דתיים שלא שומרים שבת כהלכתה כי הם רוצים להעסיק את הראש שלהם בדברים אחרים בלי לחשוב יותר מדי. משה מתכוון בראש השנה הקרוב להיות עם בני משפחה, "אף אחד לעולם לא יבין את מה שאני עובר, וחשוב לי להזכיר לכל ההורים הגרושים, כל פגיעה שלכם בצד השני תיחקק גם בצד השני. הילדים רואים הכל ואנחנו לא רוצים שהם יצטרכו להחליט בין אבא לאמא. ילד צריך את שני ההורים".
ילד צריך את שני ההורים צילום: shutterstock
שרה. אם לארבעה. בת 34. גרושה במשמורת משותפת
הילדים של שרה יחגגו את ראש השנה אצל אביהם, ולכן היא החליטה לבלות את החג לבד, "המשפחה לא מבינה את הסיטוציה והתגובות שלהם רק מקשות. אני מעדיפה להתרחק. אפילו אם אהיה באותה עיר בה גרים ההורים אשאר בדירה שלי או אלך לבקר חברה". לדבריה, בסביבה החדשה שבה היא גרה יש קשרים חבריים אבל אנשים לא מודעים למה שעובר עליה. "הזוגות הנשואים חיים בתוך עצמם, אף אחד לא מזמין לסעודות שבת. באזור הצפון, אליו עברתי, המשפחה מהווה את מרכז החיים והכל סובב סביב הבית. אולי אנשים נשואים לא חוו מספיק דברים ולכן הם לא מושיטים יד לעזרה".
"בכל שבת בבוקר אני תוהה מה הן אוכלות עד הקידוש"
איך עברו החגים הקודמים?
בשמחת תורה למשל, האבא היה בבית הכנסת שעות ארוכות והבת הגדולה תפקדה בתור הבייביסיטר של הילדים האחרים. הן צריכות את אמא כחלק מאווירת החג. אין מי שיארגן אותן בבוקר וגם האוכל לא טעים כמו האוכל של אמא. בכל שבת בבוקר, עד הקידוש אני תוהה מה הן אוכלות. צריך הורה שיתפעל את כל הפעילות של הילדים בבוקר, כולל ארוחות".
"נורא קשה לי בחגים", משתפת שרה, "אני עסוקה הרבה במחשבות על הילדים וגם עולות לי מחשבות מציפות מכל השבוע. קשה כשיש הרבה זמן פנוי בלי הילדים, זה עלול להביא למצבים שבריריים. התבוננות שמביאה לעומס רגשי".
טיפ להורים אחרים במצבך?
לשנות את התפיסה סביב כל ההיפרדות מהילדים. להבין שזו יכולה להיות הזדמנות להעניק לעצמך זמן איכות. אפשר לטייל לבד, מה שלא עשית קודם. בנוסף, תמיד אפשר לפרגן לעצמנו בתקופת החגים עם בגד או תכשיט יקר, כל מה שיעשה לך טוב על הנשמה.
שולחן חג ריק צילום: Mendy Hachtman/ Flash90
כדאי להקדים תרופה למכה ולפנק את עצמך מראש בדברים טובים
מיכל כהן, סופרת, מטפלת ויועצת זוגית ואישית לפרק ב', מסבירה איך אפשר לצלוח את ימי החגים בשלווה וביטחון, גם כשקשה כל כך בלי הילדים, ואיך אפשר לתת להם את הביטחון שאנחנו וגם הם כל כך זקוקים לו.
יש תחושה של ריקנות מאוד טבעית, במיוחד אם זה סמוך לזמן הזה של הפרידה. הרבה פעמים קשה לנו לשחרר ואנחנו לא סומכים על הצד השני. היה משבר אמון ותמיד יש הבדלים ופערים ברמה הדתית, המנהגים ודרך החינוך. הצד השני ממשיך הלאה ויש שם בעל חדש או אישה חדשה ואנחנו מרגישים חוסר שליטה. משהו בחוסר שליטה הזה עובר לילדים. עלינו לתת לילדים בטחון, שזה חלק מהמחויבות שלנו, בנוסף לכך שיהיו לילדים גם חוויות טובות.
מיכל כהן צילום: פרטי
1. גם אם החג והמנהגים שונים אצל הצד השני, חשוב לא לשאול הרבה שאלות ולא לומר דברים שיגרמו ללחץ או יבאסו.
2. אף פעם לא מאוחר מדי לתאם ציפיות. המפגש בין שני אנשים שיש להם אחריות משותפת מאוד מאוד חשוב. כדאי לתקשר עם הצד השני ואולי ליידע בהרגלים שאנחנו עובדים עליהם בבית או אם ישנה רגרסיה או צורך. לא לתת לצד השני לגלות את זה בחג. ככה הילד ירגיש יותר ביטחון.
3. אנחנו עלולים להרגיש תחושת ואקום בחג בלי הילדים ולכן כדאי להקדים תרופה למכה. ראש השנה הוא גם חג לנו, ויום חשוב כל כך גם כשלא נמצאים עם הילדים. בראש השנה אנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא למלך, זאת אומרת שאנו מקבלים את המציאות כמו שהיא ואנחנו מקבלים שהקדוש ברוך הוא דואג לנו ולילדים שלנו. לכן לסמוך ולשחרר, שזאת המציאות. זה תהליך לא פשוט. לאט לאט נהיה קל יותר.
4. כדאי לבדוק עם עצמי איך אפשר למלא את היום בדברים שעושים לי טוב. להיות בחברת אנשים נעימים, להתפלל בבית כנסת מזמין, להכין ספרים מראש. לדאוג למילוי רוחני, נפשי וחברתי שיהפוך את הימים האלה ליותר נסבלים ולזכור, ברגע געגוע, שיש איזון ובחג הבא זה ישתנה. כדאי גם לדעת שהכי קשה לילדים שלנו ואסור לנו לתת להם להיות המתווכים.