חגי תשרי הבאים עלינו לטובה מספקים הזדמנות נהדרת למפגשים משפחתיים חמימים, תפילות מעצימות בבית הכנסת וטעינה בכוחות מחודשים. ובכן, לא בדיוק. סגר הקורונה בשנה שעברה, אשר אילץ רבים מאיתנו לחגוג בהרכבים מצומצמים ולהימנע מהתקהלויות מדבקות, שינה הרגלים של שנים וגילה שאפשר גם לחגוג בצורה קצת אחרת. רווקים רבים מחפשים מפלט מהדביקות המעיקה של הימים הראשונים בשנה החדשה, אבל, הם לא בהכרח חוגגים לבד.
"לגברים יש יותר אופציות"
כזאת היא מרב, ירושלמית בת 33, שמעידה על עצמה שכבר מאז גיל 25 היא מחפשת איפה להיות בחג. "היו שנים שטסתי למזרח וחיפשתי את עצמי, אבל בשנתיים האחרונות אין חו"ל שאפשר לברוח אליו. אני פחות מתחברת לארוחות חג, שנערכות לרוב עם החברים של ההורים, והאחים שלי לא באים אלינו. גם התפילות כבדות עלי. לגבי הגברים, יש להם הרבה יותר אופציות כי הם יכולים להשלים מניין בקיבוצים ומקומות שונים, לי אין את האפשרות הזאת. בשנה שעברה למשל, התנדבתי בעמותה ושם הייתי בראש השנה".
במענה לשאלה איך מתארגנים, מרב מסבירה שלרוב המארחים דואגים לסימנים, ומחלקים את האוכל בין כל המשתתפים ממש כמו בסעודת שבת רגילה. אם מישהו רוצה להביא סימן מוכר מהבית, הוא כמובן מוזמן.
"בבית כבר עברתי את הגיל, ובבית הכנסת את מרגישה שמסתכלים עלייך בתור הרווקה, יש את הביקורת החברתית שאי אפשר להתעלם ממנה", מרב מדגישה שוב למה כבר לא מתאים לה חג אצל ההורים, "במיוחד בחג כשיש התקהלות גדולה של נשים, וכולן בוחנות את כולן כל הזמן".
אבל גם חג במסגרת אחרת לא בהכרח מקל. "בלי משפחה סביבך בחג עלול להיות קשה, וזה מגביר מאוד את החוסר", אומרת מרב. גם התפילות עלולות להוות בעיה, "בבתי כנסת מסוימים צריך לקנות מקום מראש, או לשלם, ואת אף פעם לא יודעת אם יהיה לך כיסא פנוי, ואם התפילה תהיה בנוסח המוכר".
גם אביחי מירושלים מעדיף לא להיות בבית. הוא בן 29, ומסביר שהשנה בפעם הראשונה הוא מתכוון לציין את ראש השנה עם שותפים וחברים. "היתרון הוא שיש בזה עצמאות, זה כיף. יש אווירה טובה בירושלים, וגם בתי כנסת מיוחדים. אם אתה רווק בגיל מאוחר זה פתרון יותר קל. עם ההורים והאחיינים אתה עלול להיות בפוקוס, ועם חברים יש משהו יותר מרגיע ומנחם".
"אצלי למשל, אמא שלי נשואה פעם שניה, אז פחות מרגיש לי שייך לחזור הביתה. יש לי עוד חבר, שאחותו מגיעה להורים לחג והיא צריכה ללדת, אז גם הוא פחות מרגיש בנוח להיות בבית. אפילו הקורונה היא חלק מהשיקולים אם לחזור הביתה או לא. בגלל המצב יש כאלה שלא נפגשים עם המשפחה המורחבת, ולפעמים חג במשפחה הגרעינית עלול להיות מאתגר".
במענה לשאלה איך מתארגנים, אביחי מסביר שהם פתחו קבוצת ווטסאפ ייעודית לארוחות, ומחלקים את האוכל בין כולם. "הכל ממש כיד המלך, ועושים את הכל מאוד מושקע, יש סימנים, תוספות, עיקריות". הם מכינים את הסימנים הבסיסיים, ומי שרוצה יכול להוסיף עוד.
"מגיעים אלינו מכל הארץ"
חוות הנמורה בהר מירון מספקת במהלך השנה סדנאות בריאות לצד אירוח בצימרים מפנקים ואווירה כפרית. לקראת החגים, הם נערכים לאירוח קצת אחר. "אנחנו עושים אצלנו שבתות וחגים, ממש ברוח היהדות", מסביר מאור חיים, מנהל החווה והאחראי על אירוח השבתות.
ארוחה בחווהצילום: מאור חיים
"הרעיון הוא להכיר בכך שיש המון אנשים שאין להם איפה לעשות את החג. כלומר, זה לא אומר שאין להם משפחה להתארח אצלה. אבל, נניח רווק בן שלושים פלוס, שצריך להגיע לבית שבו כולם נשואים עם ילדים, כנראה שלא יהיה לו נוח. אז אנחנו מספקים לו מקום מפלט, עם אנשים כמוהו, ומי יודע, אולי הוא אפילו יכול להכיר שם מישהי".
חיים מסביר שהאנשים שמגיעים לחג ולשבת הם לא בהכרח דתיים, ואין להם דפוס אחיד. אלו רווקים, זוגות צעירים שאין להם איפה להתארח וגם אנשים מבוגרים, אלמנים או גרושות, והחווה נותנת להם מענה. דרך חוויתית להעביר את החג. "מי שמגיע מרקע לא דתי, ופחות מתעניין בזה, יכול להתעניין בתוכן של בריאות ופחות בתפילות".
איך החג נראה?
"השנה אנחנו עדיין מחכים לראות מה יהיה מבחינת הגבלות הקורונה, אז לא סגרנו סופית". בשנה שעברה היה סגר בחגים ולכן החווה הייתה סגורה. אבל, לפני שנתיים ראש השנה היה עמוס. "יש מלא אנשים שרוצים להגיע, ואנחנו גרועים בלהגיד לא לאנשים", חיים מספר, "משתדלים להגביל את הנוכחים עד 120 איש". בשבתות החווה מספקת מזרונים ואוהלים ללינת שטח, בנוסף לצימרים שם מתארחים אנשים שלא בהכרח משתתפים בחג המשותף. "אנחנו עושים את זה בשביל הציבור, לא למטרות רווח", חיים מדגיש.
בחג, לא כמו בשבת, לכל עדה יש את המנהגים שלה. חיים מסביר שאצלם בחווה משלבים בין הנוסחים. בתפילה למשל, יש מניין אחד שהוא חצי אשכנזי חצי ספרדי, וגם בסימני החג על השולחן משלבים בין כמה שיותר מנהגים. יש אדם אחד ספיציפי שהתפקיד שלו להיות החזן ולתקוע בשופר, כך שהחוויה של התפילה לא נגרעת מאף מקום אחר.
לא כל האורחים שמגיעים לחגים ולשבתות מסוגלים לשלם, ולכן בחוות הנמורה מצאו פתרון יצירתי. "חבר'ה שלא מסוגלים לשלם, באים להתנדב". חיים מסביר, "הם מגיעים כמה ימים לפני החג ואחראים על האוכל הביתי. באמצעות האוכל אנחנו עושים לאנשים תיקון למקומות אחרים שהיו בהם. כאן האוכל ברמה גבוהה הן מבחינת מוצרי גלם והן מבחינת השפע".
צילום: מאור חיים
לאחרונה בחווה התחילו להביא אומנים לשבתות, שמספקים סדנאות תוכן וחלקם אף עושים את זה בהתנדבות. חיים מספר שבעבר אף עשו שבת בחווה עם אביב אלוש, שהגיע להעביר סדנא על תהליך ההתקרבות שלו לדת. בנוסף, גם הבעלים של החווה מעביר סדנאות תוכן, ובגלל הגיוון, כל אחד, מכל רקע, יכול להתחבר ולמצוא את הנקודה שלו.
גם את יום כיפור אפשר להעביר בחוות הנמורה, ואפילו פורים. "את החגים האלה אנחנו עושים ממש לשם שמיים, זה לא עולה כלום, עדיין כמובן מוגבל לכמות מצומצמת". אנשים שלא צמים למשל, מגיעים לחוות את היום הקדוש קצת אחרת, ויש גם רב ממירון שמגיע במיוחד בשביל התפילות.