מרים כהן, ממושב טפחות שבגליל, נבחרה להשיא משואה בטקס יום העצמאות הקרוב. כהן מתנדבת בפרויקט "טעימא" בו היא מבשלת ללוחמים אוכל ביתי במוצבים ברחבי הארץ, והיא תשיא משואה כחלק ממשואת הנתינה. ב-20 שנים האחרונות היא הטבחית של ישיבת ההסדר בטפחות, ובראיון היא מספרת על הדרך עד להדלקת המשואה.
-
עוד באותו נושא12 משואות - 42 מדליקים: אלה האנשים שנבחרו להשיא משואה ביום העצמאות
07/05/24 19:19
"לרוב אני מבשלת בעצמי, לא אוהבת שמסתובבים סביבי במטבח"
היא גדלה במושב דלתון, ואת דרכה הקולינרית היא החלה בישיבת ההסדר בטפחות. "משנת 2003 אני מבשלת בישיבה. כל החיים שלי הייתי במטבח ואני אוהבת את המטבח. משם למדתי להכין אוכל בכמויות גדולות רכשתי ניסיון רב בבישול מוסדי". מתחילת המלחמה מרים מתנדבת פעמיים בשבוע בפרויקט "טעימא" של אגף הלוגיסטיקה בפיקוד הצפון ומכינה אוכל לחיילים באזור. כך היא מספרת: "בתחילת המלחמה לא ידעתי מה לעשות והתחלתי לחשוב איך אני עוזרת ותורמת את עצמי למען החיילים היקרים שבחזית. החלטתי שהם יילחמו בחזית ואני בבית אכין להם אוכל. מאז ועד היום אני מכינה להם את האוכל".
טקס המשואות. ארכיון | צילום: Yonatan Sindel/Flash90
גם בגילה כיום, מרים ממשיכה להכין את ארוחות הבוקר בישיבה. "אני קמה מוקדם, בשעה ארבע בבוקר ומתחילה להכין לישיבה את ארוחת הבוקר. אחר כך אני חוזרת הביתה, מתפללת, מטפלת בכביסות ובניקיונות ובשעה שמונה אני מבשלת לחיילים". את האוכל מרים מכינה לבדה וללא כל עזרה כמעט. "לרוב אני מבשלת בעצמי. אני לא אוהבת שמסתובבים סביבי במטבח. יש תלמיד מישיבת ההסדר שהייתי קוראת לו כשיש לי הרבה סלטים להכין. הוא היה מגיע בבוקר מהישיבה לעזור לי בעת הצורך. עכשיו הוא התגייס".
ישיבת ההסדר טפחות | צילום: ישיבת טפחות
מסדנאות בישול - לבישול ללוחמים
"יש לי שתי מטבחים בבית", מספרת מרים. "מטבח אחד לנו לבית כרגיל, והמטבח השני עשיתי ממש חודש לפני המלחמה כשחשבתי לעשות בו סדנאות בישול ואפייה. אחרי שהחלה המלחמה אמרתי שאם לא יצא שאעשה סדנאות אז שכל המפונים מהצפון שפונו לטבריה יבואו לעשות סדנאות יחד איתי ואת האוכל נשלח לחיילים. לצערי זה לא הסתדר אבל עשיתי זאת בעצמי יחד עם היישוב שלנו. עשינו אוכל ביחד כמה פעמים ושלחנו לשטח לחיילים וזה היה מדהים".
חיילים בשטחי כינוס בצפון | צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90
את כל המצרכים וחומרי הגלם מממנת מרים יחד עם אנשים טובים נוספים. "הרגשנו ברכה בבית. הכול נעשה מאהבה והכל בשמחה גדולה. אני קמה בבוקר מוקדם מכינה את האוכל, שרה לו, מדברת עם האוכל ומברכת את החיילים. עשיתי הכול בכיף, באהבה ובשמחה גדולה", אומרת מרים בחיוך.
"אני ה'מאמא' של הישיבה"
אנחנו הולכים אחורה מעט כשמרים מספרת על הקשר המיוחד שלה עם תלמידי הישיבה. "אני כמו הבית של כל התלמידים בישיבה. אני ה'מאמא' של הישיבה ומרגישה שהתלמידים הם כמו ילדים שלי. הם הגיעו אליי עם זר פרחים וברכה וממש התרגשתי מהמחווה המדהימה שלהם". על החיילים היא אומרת בהתרגשות: "באחת הפעמים שלחתי להם אוכל לשבת והם שלחו לי סרטון בחזרה שבו הם אמרו לי 'מהיום אנחנו לא נקרא לך מרים, נקרא לך האמא של החיילים'. זה מאוד ריגש אותי. מאוד".
בסיום שיחתנו מרים מדגישה ואומרת: "הלוואי ויהיה לנו בעזרת ה' אחדות העם ואהבת הארץ, אהבת הזולת ללא הבדלים מי אתה ומי אני. שלא נריב ונאהב אחד את השני בפשטות, באהבת חינם".