סוד קיומו של עם ישראל מהווה חידה בעיני האנתרופולוגים. עמים ומעצמות עלו על במת ההיסטוריה האנושית, מלאו תפקידים ראשיים או משניים בהצגת "תולדות האנושות", ירדו מעל במה זו ונעלמו לתוך נבכי ההיסטוריה.
מאז עלה עם ישראל על במה זו של אברהם אבינו, שוב אין הוא יורד ממנה. במחזורים קבועים הוא מציג את אותו הרפרטואר: גלות-שיעבוד-התעוררות-גאולה, וחוזר חלילה. אברהם אבינו עולה לארץ ישראל ומיד נאלץ לעזוב. בשובו לארץ ישראל ועל רקע טרואמה זאת הוא שואל את הקב"ה את שאלתו המפורסמת: "במה אדע כי אירשנה?". תשובת הקב"ה באה בצורת ברית בין הבתרים ועמה ההבטחה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", אך לא לפני ש: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". על מקומה של ההכרזה הזאת במעמד ברית בין הבתרים, הבאה להבטיח את קניין ארץ ישראל לעם ישראל, רק לאחר גלות מצרים, תמהו רבים מפרשני המקרא. מדוע נגזרה על אבותינו גלות זאת, ומה הייתה השפעתה על עם ישראל לעתיד לבוא.
נענה על השאלות מתוך עיון בהיסטוריה של עם ישראל והסתמכות על הסבר מנגנון החיסון – האימונולוגיה של גוף חי בפני חיידקי מחלה.
בתהליך החיסון בפני מחלה מסוימת, הנגרמת ע"י חיידקים, מחדירים לגוף החי את חיידקי אותה מחלה במנה מזערית. חיידקים אלו מעוררים את מנגנון החיסון הטבעי של הגוף החי, ע"י חשיפת הנוגדנים שתפקידם להדביר את חיידקי המחלה, כאשר אלה יתקפו בהמוניהם את הגוף החי. אמנם החיסון בדרך זו משיג את המטרה – הדברת המחלה – אך תופעות לוואי כמו חום וחולשה מלוות את הטיפול.
הקב"ה חישב את הקץ, כמסופר בהגדה של פסח. הקץ במקרה זה פירושו גלות של אלפיים שנה, תוך שיעבוד מלכויות, האחת קשה מרעותה. שיעבוד מצרים בראשית התהוותו של עם ישראל שימש כגורם מחסן. בגלות זאת, עם ישראל פיתוח את הנוגדנים שעברו בגנים מדור לדור. הם אשר עמדו לעם הזה בזמנים הקשים ביותר בגלותו הארוכה והנוראה. נוגדים אלה הופיעו בלבוש הפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". זה המסר של העברת הנוגדן מאב לבן. גלות מצרים שימשה כמודל לגלויות האחרות. נתקיים בה "גר יהיה זרעך" ואח"כ "ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול", ומובטח שזהו התסריט גם לגלויות הבאות.
לחיסון גלות מצרים יש גם תופעות לוואי שליליות. הראשונה פרצה עוד בהיות בני ישראל במדבר: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים...". את "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" הם לא זכרו, אבל את הדגה, האבטיחים והקישואים – כן. תופעת לוואי זו מלווה את עמנו עד היום. הגלות מרצון אליה משעבד היהודי את עצמו בחיפושיו אחר האבטיחים והקישואים בניכר, עלולה להיהפך ברבות הימים לגלות ולשעבוד מאונס. גלות מצרים החלה ב: "במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך", כציווי פרעה את יוסף, והופכת כעבור דור ל: "וימררו את חייהם בעבודה קשה". תופעה זו חזרה על עצמה בתקופות שונות ובמקומות שונים לאורך הגלות.
נצנוצי גאולה ראשונים שהאירו בחשכת הגלות, עם חידוש עצמאותנו בארץ ישראל, עוררו את התקוות שפעולת החיסון אכן תישא פרי, והניצוצות יהפכו לאור גדול – אור הגאולה השלמה. נישא תפילה, שכשם שהקב"ה חיסן את עמנו לאפשרות של גאולה ארוכה, וכשם שזיכנו לאתחלתא דגאולה, כך ישלח מזור לסובלים עדיין מתופעת הלוואי של ישיבה בניכר.
גלות מצרים – חיסון עם ישראל
סוד קיומו של עם ישראל מהווה חידה בעיני האנתרופולוגים. עמים ומעצמות עלו על במת ההיסטוריה האנושית, מלאו תפקידים ראשיים או משניים בהצגת "תולדות האנושות", ירדו מעל במה זו ונעלמו לתוך נבכי ההיסטוריה...
