השכולים השקופים אלון איבד חייל בקרב: "מרשה לעצמי להתפרק רק בבית - יש לי לוחמים שצריכים אותי"

אלון אברמוב בסך הכל בן 21, אבל לתאם איתו שיחה הייתה משימה מאוד מאתגרת. בכל פעם צצה פעילות מבצעית אחרת וחשובה, וכמפקד מחלקה בפלוגת הצמ"ה של החטיבה הדרומית של אוגדת עזה (6643) אברמוב לא נח לרגע. כבר למעלה משנה שהוא קצין בצה"ל, מרוצה מהתפקיד, אך שום דבר לא הכין אותו לרגע שבו יאלץ להיפרד מאחד מחייליו האהובים.

"מהרגע הראשון שראיתי אותו הבנתי שהגיע בן אדם מאוד מיוחד לפלוגה"

כשאני מבקשת מאברמוב לתאר לי את תמיר ברק ז"ל, החייל בן ה-19 שאיבד בחודש הראשון למלחמה, הוא מתחיל בתאריך הלידה שלו. אני מופתעת מהיכולת שלו להחזיק בפרט מידע כל כך ספציפי. "אני משתדל לזכור את תאריכי הלידה של כל הלוחמים שלי", הוא מספר בצניעות, "שאוכל להראות להם דאגה וחיבה כשיש להם יום הולדת". תמיר התגייס בנובמבר 2022 וקיבל שיבוץ לפלוגה של אברמוב. "קיבלתי אותו בידיים פתוחות, כמו כל לוחם שאני מקבל, אבל אצלו ראיתי קצת משהו שונה", מודה המפקד, "מהרגע הראשון שראיתי אותו הבנתי שהגיע בן אדם מאוד מיוחד לפלוגה".

תמיר ברק ז"ל (מימין) עם המפקד אלון אברמוב צילום: פרטי

אברמוב הבין מהרגע הראשון שהחייל החדש לא בא לשחק משחקים. "הוא היה אדם מאוד מיוחד בפלוגה, גם מבחינת המפקדים וגם מבחינת החברים שלו לנשק. תמיד אהב להצחיק, להיות בוויב חיובי. היה חשוב לו לבצע את המשימות בצורה הכי טובה שאפשר". אברמוב חושב ומוסיף: "תמיר היה מאוד שונה מכלל האנשים. הוא היה רגוע יותר, תמיד הסתכל בצורה חיובית על הדברים. גם כמפקד התחברתי אליו אישית, הוא הוכיח את עצמו מספר פעמים".

"נפגשתי עם ההורים של תמיר. זה קצת הוריד לי אבן מהלב"

בשבעה באוקטובר הפלוגה נלחמה באזור כרם שלום, ליד מחנה אמיתי. על הפעילות המבצעית בחאן יונס בה תמיר נפל, במהלכה הכלי שלו נפגע מטיל נ"ט, אברמוב לא מרחיב. להלוויה הוא הצליח להגיע ואף נשא הספד. "הגענו להיות עם המשפחה, לתת את החיבוק הכי חזק שיש ברגע הכי כואב שלהם, וכמובן גם שלנו". בזמן שחלף אחרי ההלוויה תכנן אברמוב ליצור קשר עם ההורים של תמיר, אך העומס המטורף בצבא והתהייה איך נכון לגשת אליהם, בלמו אותו. "עם הזמן הבנתי שאני צריך לעשות את זה וזה יעשה לי טוב", מספר הקצין, "יצרתי איתם קשר והגעתי אליהם הביתה, ישבנו ודיברנו ומאוד התחברנו. מאוד שמחתי שעשיתי את זה, זה קצת הוריד לי אבן מהלב. הכרתי פשוט משפחה מדהימה".

איך ממשיכים להילחם אחרי שמאבדים חייל קרוב?

"נפל לי האסימון שאיבדתי חייל אחרי שעליתי להספד בהלוויה. רק אז הבנתי שאיבדתי לוחם, ולא לוחם רגיל - לוחם מעולה. כמפקדים, אנחנו בסיטואציה שאסור לנו להוריד את הראש למטה, צריך להרים את הראש למעלה. יש לי עוד לוחמים שצריכים אותי וצריכים שאהיה חזק. וגם בשביל תמיר ז"ל, שאני מאמין שהוא נמצא שם למעלה וזה מה שהוא רצה שיקרה. הסיטואציה מאלצת אותנו להמשיך לעמוד על הרגליים, אנחנו צריכים להמשיך להילחם. זה הקרב על הבית". הוא מוסיף סיסמה נחרצת: "כרגע מרימים את הראש, רצים קדימה ונבכה אחרי זה".

תמיר ברק ז"ל צילום: פרטי

"הייתי שם לדבר עם הלוחמים, לחבק אותם ולהסביר למה אנחנו ממשיכים"

חוץ מלהרים את עצמו, אברמוב היה צריך גם להרים את הלוחמים שלו. "זה היה אתגר מאוד קשה בשבילי כמפקד", הוא מודה, "הצלחתי להחזיק אותם כמה שיותר ולהיות איתם. לדבר איתם כל יום, לחבק אותם, להבין אותם ולהקשיב להם. לעזור להם להבין למה אנחנו ממשיכים, שצריך להרים את הראש ולהילחם. זה קשה ללוחמים מהשורה הראשונה להבין את זה".

מתי אתה מרשה לעצמך להתפרק?

"המקום היחיד שבו אני מרשה לעצמי להתפרק בו הוא הבית", הוא משיב, אך מיד מסייג: "גם שם לא יותר מדי. יש לי את אחי הגדול, שהוא הפסיכולוג הפרטי שלי. אני משתף אותו בהכל, הוא מקשיב לי ואני יכול לדבר איתו בלי להתבייש, ואז יורד לי כל מה שיושב בבטן. זה נותן לי כוח להמשיך הלאה".

כעת המשימה של אברמוב היא שאנשים יזכרו את תמיר, שידעו מי הוא היה ומה הוא היה עבורו ועבור אחרים. הוא משתדל לדבר עליו, להזכיר את הרגעים היפים והמצחיקים וגם לקחת ממנו את החשיבה החיובית לחיים. "זה עושה לי טוב לדבר עליו", הוא מוסיף לבסוף, "זה עוזר לי לא לשכוח אותו וגם עוזר לי להעביר לאחרים מי הוא היה כבן אדם".