בשגרה שלו, עמיאל ירחי פותח את הבוקר בכנסת או בישיבת ממשלה, ובערב חוזר הביתה לאשתו ולשני הקטנים המתוקים. במלחמה, הכתב הפוליטי של אתר כיפה מצא את עצמו מפקד כלי בצמ"ה עזה ("כן, הדחפורים היפים שראיתם בטלוויזיה"). המלחמה תפסה את עמיאל שלנו, שגדל בילדותו בנצרים של גוש קטיף, בשבת אצל ההורים בבני נצרים. אחרי יומיים של התבצרות בתוך הבית הוא נסע ישר למילואים, עם דאגה למשפחה אבל גם רצון בוער לנקמה.
למה אתה הכי מתגעגע?
"אחי הקטן, שנלחם בעזה כבר שלושה שבועות. למה אתה לא מתקשר? שולח יונת דואר?".
מה הדבר הכי מוזר שקיבלת בתרומות?
"ספר עם כל מיני לחשים שהוא בעצם קמע להגנה, ופדים - לפלוגה של גברים".
מה הפינוק הכי שווה שקיבלתם מאזרחים?
"לחברה של אשתי יש בריכה מטורפת בשדה בועז שהיא משכירה בשגרה, והיא החליטה לעשות הנחה לחיילים שיוצאים לאפטר. כמה שעות של נחת מהמלחמה בדרום".
למה אתה ממש לא מתגעגע?
"פקקים בדרך לעבודה".
עמיאל מראיין את סמוטריץ'. לא מתגעגע לפקקים צילום: פרטי
מתי היית בבית בפעם האחרונה?
"בשבת".
מה משך הזמן הארוך ביותר שלא התקלחת?
"יומיים, לא צריך להגזים".
שיר המלחמה שלי?
"'חרבו דרבו'. עם כל הכבוד לכל השירים המרגשים, נס וסטילה (כן, ככה קוראים להם) הרימו פה את המורל של הפלוגה בטירוף".
סלנג צה"לי אהוב
"'המח"ט הנחה'. פותח דלתות, גם בלי שהמח"ט יודע".
למה אנחנו הולכים לנצח?
"כי דניאל הגרי בצד שלנו".
חודש וחצי לטירוף, מתי הוא יגמר?
"אמן שלא ייגמר לעולם, שלא תהיה הפסקת אש ושכל עזתי שידמיין להרים עלינו יד ימות".