כבר במהלך הנסיעה הארוכה לירוחם הציע לי אחי הבכור שמוליק שנצטרף יחד למפעל הש"ס. מפעל הש"ס, הוא סיפר, זה פרויקט של חסידות צאנז, שבו נבחנים בכל ראש חודש על שלושים דף גמרא-רש"י-תוספות, ואם מוציאים ציון טוב אפשר לקבל גם מלגה כספית צנועה.
-
עוד באותו נושאהרב יוני לביא מספר על היום בו כמעט עזב את מרכז הרב: "היה סיוט"
26/08/22 10:36
היה קשוח, אבל עברנו את זה
החודש הראשון היה קשוח. במשך שלושים יום הייתי צריך לשנן כמות תוספותים השקולה לזו שלמדתי לאורך כל שנות התיכון. וזה מלבד הלימוד הישיבתי הסדיר. גם החודש השני והשלישי היו קשים, שלא לדבר על החודש הרביעי שבו נדרשנו להיבחן על כל תשעים הדפים הקודמים. ועל החודש החמישי שבו יצא שבדיוק התחילו את מסכת יבמות.
אבל עברנו את זה. חודש אחרי חודש. שנה אחר שנה. עם קלסרים קטנים גדושים דפים צפופים של סיכומים מקווקוים; ועם שעות רבות של שינון וחזרה לפני תפילת שחרית ואחרי סדר ערב ובזמן הפסקת הצהריים. על שלושת-רבעי ש"ס נבחנתי כך, על פני שבע או שמונה שנים, עד שבגרתי ונאלצתי לוותר על השעות שבין הסדרים ולהקדיש אותן למבחני הרבנות.
תלמוד בבלי | צילום: shutterstock
כמה סיפוק המבחנים הללו נתנו לי
קשה לי לתאר כמה אני מתגעגע למבחנים הללו; אשר שנים אחר כך עוררו בי כל ראש חודש כאבי פאנטום. כמה סיפוק הם נתנו לי כשהייתי יודע שאני שולט, גם אם רק לרגע, במסכתות שלימות עם רש"י ותוספות. ואיזו תחושה של ביתיות הם העניקו לי במרחבי הש"ס, גם היום, כשהזיכרון הוא כבר לא מה שהיה.
ספרים בישיבה צילום: Hadas Parush/Flash90
כשאחי הצעיר נטעאל שמתחיל השנה ללמוד אף הוא בירוחם ביקש עצה פרקטית אחת, אמרתי לו שיירשם למפעל הש"ס. והייתי רוצה להמליץ כך לכולם. לא חייבים שלושים דף בחודש; יש גם מסלול של עשרים.
קחו אחריות
אבל גם אם ספציפית זה לא מסתדר, אני ממליץ מאד לכל תלמיד ישיבה או תלמידת מדרשה לקחת אחריות על החלק של ידיעת התורה. ככלל, המוסדות שלנו מעולים בכל מה שקשור לללמוד ולפלפל ולעסוק בה. שזה דבר נפלא ונהדר. אבל חובת תלמוד תורה, לפחות לפי חלק מהראשונים, נובעת בעיקר מן הציווי 'ושיננתם', שיהיו דברי תורה משוננים בפיך.
אין תחליף לתחושת ההיכרות והאינטימיות שנוצרת עם הטקסט כשבאמת יודעים אותו. ולשם כך לא מספיק לעיין ולהתבונן ולהתווכח, אלא צריך גם לשנן ולחזור ולסכם, ואם אפשר, אני ממליץ בכל לבי, גם להיבחן.