מיוחד הרב יוני לביא מספר על היום בו כמעט עזב את מרכז הרב: "היה סיוט"

כמה חיכיתי לרגע הזה. חודשים שלמים חלמתי על היום בו אני נכנס בשערי הישיבה, מתיישב ליד הסטנדר, פותח את הגמרא ומתחיל לגדול בתורה. אבל א' אלול הראשון שלי היה כמו פטיש 5 קילו על הראש.ומעשה שהיה כך היה: כבר מתחילת השמינית ידעתי שאני הולך ללמוד לאחר מכן בישיבת "מרכז הרב".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהרב אברהם סתיו חוזר לימים הראשונים בישיבה ויש לו טיפ בשבילכם: "היה קשוח"

  26/08/22 10:43

ציפיתי וציפיתי אבל היום הראשון היה סיוט

ציפיתי ליום בו אזכה ללמוד בישיבתו של מרן הרב קוק זצ"ל ואזכה לשאוב מבאר התורה הגואלת. אבל היום הראשון היה פשוט סיוט. אני לא יודע להסביר למה. סך הכול הגעתי אליו די מוכן. כבר בתיכון אהבתי ללמוד גמרא ואמונה והמעבר לישיבה גבוהה היה אמור להיות הדבר הכי טבעי בעולם. ובכל זאת, אולי ההמולה של חמש מאות איש ששואגים סביבך מה אומר התוספות ומה דעת הריטב"א קצת הממה אותי.

ישיבת מרכז הרב צילום: ויקיפדיה, matanya-cc-by-sa

אולי זו תחושת הקטנות הפתאומית – מלהיות שמיניסט נכבד שנמצא בפסגת הישיבה התיכונית ושולח מבט מתנשא בחמשושים הצעירים, הפכתי להיות תלמיד שיעור א'. צעיר הצאן והאחרון בשרשרת המזון. הרגשתי כלום לעומת כל החכמים והמתמידים שהקיפו אותי.

לאן אלך עכשיו? מה אגיד לכולם?

ואולי אלו היו שעות הלימוד הארוכות – מצאת החמה עד צאת הנשמה. משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות. במקום שיעורים של 45 דק' (ברוטו. אתם הרי מכירים את זה. עד שהמורה נכנס. עד שמרגיע את הכיתה. עד שקורא שמות. אם נותרו 30 דק' ללמוד מצבנו טוב), הסדרים נמתחו על פני שלוש שעות תמימות.

סיימתי את היום הראשון בהרגשה נוראה שהגעתי בטעות למקום הלא נכון. שאני לא מסוגל. שזה גדול עלי. נכנסתי למתח. מה יהיה? כמה בניתי על הישיבה הזו. כל החלומות שלי. כל העתיד. לאן אלך עכשיו? ומה אגיד לכולם? שניסיתי ואחרי יום התברר שאני לא מתאים? שאני לא בנוי לזה? הלכתי לישון כאוב ומושפל.

אמרתי לעצמי: בוא, לפחות תן לעצמך צ'אנס עוד יום-יומיים לפני שאתה מוותר על הכול. היום השני היה שחור כמו הראשון. לא הבנתי איך זה קרה לי וגם התביישתי לדבר על כך עם אנשים. כולם הרי מעריכים אותי, מצפים ממני.

לעולם לא אשכח את א' אלול הראשון שלי וכמה תודה אני חייב לאלוקים

הבשורה הטובה הגיעה בסוף היום השלישי. זכינו להיפגש עם ראש הישיבה, הגאון הרב אברהם שפירא. אודה על האמת שהתקשיתי להבין מה הוא אמר. הדיבור שלו היה קצת לא ברור, בוודאי למישהו חסר ניסיון כמותי ולא היה פשוט לגשר על 70 השנים שהפרידו בינינו. ובכל זאת היה משהו בהארת הפנים, השמחה והחיוניות שקרנו ממנה שנתנו לי את הכוח להמשיך לנסות.

הרב אברהם שפירא זצ"ל | צילום: פלאש 90

סוף הסיפור היה שנשארתי שם עשר שנים. לאחר מכן המשכתי עוד 4 שנים בבית המדרש הקהילתי בשוהם. סיימתי לימודי רבנות ורבנות עיר וזכיתי לעבור הרבה אלולים נהדרים בעולמה של תורה. לעולם לא אשכח את א' אלול הראשון שלי וכמה תודה אני חייב לאלוקים על כך שהמשכתי עוד קצת ולא ויתרתי מהר מידי על כל הטוב שחיכה לי מעבר לפינה.