ממשלת ישראל מתכוונת להכניס את מדינת ישראל למועדון המדינות שיש בהן מרכזי הימורים, וכל זאת מתוך כוונה טובה, כך לדברי קברניטי הכלכלה בישראל - לחזק את הכלכלה הקלוקלת שיש במדינת ישראל. הנחת היסוד של אותם קברניטים היא כי לעולם לא יכלו מהמרים מקרב הארץ. ולכן, הקמת קזינו בישראל הוא בבחינת הרע במיעוטו. ישראלים יהמרו בארץ, מהמרים זרים יגיעו מחו"ל, ו"תרומות ומעשרות" מכספים אלו יוזרמו לקופת המדינה. ודבר זה עדיף מאשר המהמרים הישראלים ייצאו להמר בחו"ל, ויבזבזו כספם בחו"ל, בבחינת "ועזבו לאחרים חילם".
ואכן, יש היגיון בטיעונים הללו. ועל פני הדברים, לכאורה, מצויים אנו באמת בפני דילמה קשה: מה עדיף? טובת כלכלת ישראל או טובת החינוך, המוסר והחברה? כי ברור הוא, ואין עוררין על כך כי להימורים יש מפגעים חינוכיים, מוסריים וחברתיים. המהמרים בזים לעמל כפיים. הם רוצים להתעשר בקלות. הם אינם יודעים ערכו של כסף שהאדם מתייגע עבורו. הם מסוגלים להשקיע את כל נכסיהם ולבסוף לאבד אותו. רבים מן המהמרים נוטים לשקר ולגנוב, ויש מהם המתקשרים עם עולם הפשע. יש מהם שמשפחותיהם נהרסות. ראו פרשת מעילת הענק של אתי אלון.
אולם אליבא דאמת, אין דילמה כלל בין טובת הכלכלה לבין טובת החינוך, המוסר והחברה. משום שאפילו טובת הכלכלה בלבד מחייבת לדחות על הסף את ההצעה לייסד קזינו בישראל. כי המחשבה על האפשרות שההימורים יכניסו רווחים לקופת המדינה, היא אינה חשיבה כלכלית. משום שרווחים בלבד אינם כלכלה בריאה אם אין להם תשתית כלכלית. ועל אחת כמה וכמה כשהרווחים שעליהם מדובר, פוגעים בתשתית הכלכלית. וההימורים אכן פוגעים בתשתית הכלכלית האנושית. ולכן נזקם הכלכלי עולה על התועלת הכלכלית שבהם.
ואמנם, התשתית הראשונה במעלה בשביל כלכלה בריאה, היא התשתית האנושית. ותשתית זו היא חינוך החברה לעמל כפיים, לחריצות וליצרנות. יתירה מזו: גם היושר והאמינות הם נכסי צאן ברזל לתשתית הכלכלית האנושית. כי קשה לטפח חברת עובדים יצרנית, אם איש את רעהו ישקרו ויגנובו.
והנה ההלכה השכילה לראות כך את פני הדברים, בהתייחסות להימורים. ההלכה פסלה את המהמרים מלשמש כעדים משום שהם חשודים באבק גזל. יש מי שאומר שההסכם בין המהמרים - שהמנצח שמזלו האיר לו יזכה בכספי חברו, הוא אינו הסכם מבוסס. ואין להסכם כזה גמירות דעת מלאה של המפסיד. ולכן הזוכה בכסף, הוא כאמור, נהנה מאבק גזל. ויש מי שאומר שהמהמר, שכל עיסוקו הוא בהימורים, כלומר שאינו עוסק בתעסוקה יצרנית לפרנסתו, וכל עסקיו הם עסקי הימורים, הוא אינו עוסק ביישובו של עולם (סנהדרין כד, ב), "ונאסר זה (=ההימור) מפני שהוא (=המהמר) מתעסק בעסק שאין בו תועלת ליישוב העולם. ויסוד הוא בתורתנו, שאין ראוי לאדם להעסיק את עצמו בעולם הזה, אלא באחד משני דברים, או בחכמה - להשלים בה את עצמו, או בעסק - שיועיל לו בקיום העולם, כגון אומנות או מסחר..." (רמב"ם, פיהמ"ש, סנהדרין, ג, ג). ואדם שאין לו אומנות אחרת, רק ההימורים, "הואיל ואינו עוסק בישוב העולם, הרי זה בחזקת שיאכל מן הקוביה (=ההימור) שהוא אבק גזל" (רמב"ם, עדות, י, ג). כלומר, אדם שאינו מתעסק בתעסוקה יצרנית, אלא מתעסק בהימור בלבד הוא פוטנציאלי ליהנות מן הגזל. ויש שהטעים פיסולו של המהמר להעיד כדלקמן: "מפני שאז אינו מתעסק ביישובו של עולם לידע כמה טורח האדם אחר הממון. ונקל בעיניו להעיד שקר, להפסיד ממון חברו" (טור חו"מ, לד). עכ"ל.
כלומר, מי שאינו טורח עבור פרנסתו ועבור יישובו של עולם, אין לו הכרה והערכה על ממון הזולת, ועל ערכי אמת. והוא פוטנציאלי לשקר ולגזול.
כללו של דבר. ההימורים מעודדים אנשים בטלים ממלאכה. ואלה פוטנציאליים לדברים שליליים שפוגעים בחברה. הנה לדוגמה. בין הפסולים לעדות נמנו "סוחרי שביעית". וביארו חכמים, שמדובר בבני אדם בטלנים, שאינם עוסקים במלאכה שמפרנסת. והם ממתינים לשנת השמיטה, שהיבול בה הוא הפקר ושייך לכל הציבור, כדי פרנסת כל אחד. ואסור לסחור בפירות שביעית. ואותם בטלנים היו משתלטים על יבולי השביעית וסוחרים בהם (רמב"ם, עדות, י, ד).
לפיכך, כל שיקול כלכלי שאינו לוקח בחשבון את קדושת העבודה, ולהפך, כל שיש בו לפגוע בקדושת העבודה, הוא אינו ראוי למדיניות כלכלית. צא וראה ימי חול המועד, הם חול והם מועד. מבחינה עקרונית מותר לעשות בהם מלאכה, אבל מאחר והם מקראי קודש, חכמים אסרו בהם מלאכות מסוימות (רמב"ם, שביתת יו"ט, ז, א) לשיטתו. ובירושלמי נאמר, שר' אבא בר ממל שקל אפשרות להתיר עשיית מלאכה בחול המועד, משום שהבטלה ממלאכה בחול המועד נוצלה לרעה ע"י החוגגים - להוללות. ובעקבות דברי הירושלמי כתב הכלבו, סימן ס': "וכן האמת. כי מי שעוסק במלאכה עוסק ביישוב העולם. והיא מצווה גדולה. שכן מצינו בונה בית, ונוטע כרם, שחוזר מעורכי המלחמה אויבי ה', לפי שעוסק ביישובו של העולם".
נמצינו למדים, שהימורים אינם כלכלה – אלא רק קלקלה. קלקלה מכל הבחינות, לרבות הבחינה הכלכלית.
** הרב רצון ערוסי הינו רב העיר קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל