טור מיחד אבדן המשילות| אם יש יריות, אנחנו מגבירים את הווליום בטלוויזיה כדי שהילדים לא יפחדו

כששמענו בתקשורת פרסומים על 'אירועים בנגב', חשבנו כמו כולם שזאת בעיה מינורית בישובים הבדואים, ושהחיים בדרום בסך הכל מתנהלים בשגרה. בחצי השנה האחרונה הבנתי מה זה אומר אובדן משילות לאזרח נורמטיבי בדרום | לטור המלא

שמואל זאנגי 19/01/22 14:39 יז בשבט התשפב

אבדן המשילות| אם יש יריות, אנחנו מגבירים את הווליום בטלוויזיה כדי שהילדים לא יפחדו
יישוב בדואי מול יהודי בנגב, צילום: פלאש 90. יניב נדב

עשרות כתבות ופרסומים בתקשורת נפתחים במשפט "אובדן המשילות בנגב", מרחוק זה נשמע בעיקר כאילו זאת בעיה רק של הבדואים והמשטרה, אבל בפועל זאת בעיה של כל תושב בדרום. לפני כחצי שנה עברנו אני ומשפחתי מאזור ירושלים לדרום, כאשר המטרה העיקרית שלנו היתה מעבר לאיכות חיים במחיר שעדיין שפוי, וכן גם קצת ציונות.

כששמענו בתקשורת פרסומים על 'אירועים בנגב', חשבנו כמו כולם שזאת בעיה מינורית בישובים הבדואים, ושהחיים בדרום בסך הכל מתנהלים בשגרה. בחצי השנה האחרונה הבנתי מה זה אומר אובדן משילות לאזרח נורמטיבי בדרום.

בדואים באזור צאלים עם שאריות תחמושת מהבסיס

צילום: תנועת רגבים


נתחיל בבעיה העיקרית - הכבישים, טירוף הכבישים בדרום זה משהו ששמור רק לסרטים, אם אתה לא נוסע מספיק מהר רכבים בדואים יעקפו אותך מהשוליים בנהיגה פרועה, אם יש פקק השוליים הופכים לנתיב לבדואים בלבד, אין שבוע שאתה  לא נמצא רגע מתאונה רק איזה בדואי חושב שהכביש שייך לו.  



זה ממשיך בירי  -  ערב ערב העיירה לקייה מספקת לנו פס קול של צרורות ירי, בהתחלה עוד היינו תמימים שמתקשרים למשטרה לדווח, במיוחד לאחר שמספר קליעים פגעו בגדר של הבית מולנו. במוקד המשטרה ענו לנו בלקוניות שהנושא ידוע, אך לפי קצב התמשכות הירי והתכיפות היומיומית נראה שזה לא באמת מטופל, אז מהר מאוד התרגלנו והתייאשנו, ואם יורים?  אנחנו פשוט מגבירים קצת את הווליום בטלוויזיה, ככה הילדים פחות פוחדים.

זה לא נגמר בירי, כמעט בכל שבוע אנחנו שומעים על פריצות בישוב שלנו, השאלה אם יפרצו לבית שלך זה עניין של זמן, והתחכום של הפורצים עולה עם הזמן. בהתחלה הם היו מגיעים בלילות רכובים על טרקטורונים. נכנסים, גונבים מה שאפשר ובורחים. 

לאחרונה התעוזה והתחכום עלו שלב, כאשר הפורצים מתחזים לטכנאים, וכשהם קולטים שאין אף אחד בבית, הם נכנסים לבית באור יום בלי גרם של חשש מהחוק או שייתפסו, כשזה קורה אתה תמיד תוהה מתי זה יגיע אליך, לאט לאט עוד בתים שמים מצלמות ואזעקות, אבל מה זה עוזר כשיש מגזר שאין לו חוק את החוק שחל עליך.



אז אחרי שהגפנו את התריסים והלכנו לישון בחשש שמא אנחנו נהיה הבית הבא שפורצים אליו או יורים לכיוונו. קולות המסגד שהווליום שלו רק גובר כל לילה מעירים אותך מהשינה ומזכירים לי איפה אני חי, למרות שיש מרחק של 3 קילומטר מהבית, זה נשמע כאילו הכרוז נמצא ממש בתוך הבית שלך, זה כנראה כי חוק הרעש תקף רק ליהודים.

בנוסף לכל זה, ההשתלטות מבפנים של הבדואים על הקרקעות ממשיכה במלוא העוז, כאשר למכרזי הקרקעות בישובים היהודיים שפתוחים לכולם ניגשים גם הבדואים, וביישוב שעל הנייר אמור לעזור לייהוד הנגב כ- 30 אחוז מהזוכים בקרקעות שלו הם תושבים בדואים, אם תהיתם, יהודים לא יכולים לגשת למכרזים בישובים בדואים, שכן הם פתוחים רק לבדואים כי הסימטריה עובדת רק בכיוון אחד.

מהומות היום השלישי בנגב

מהומות היום השלישי בנגב צילום: Jamal Awad/Flash90

בשבוע שעבר הגיע השיא, נסיעה  ב- 8 בערב לקניות בסופר בבאר שבע הפכה להתחמקות מניסיון לינץ',  מספר בדואים יצאו מרכב שעמד על השוליים בלי אורות, ויצאו מתוכו עם צמיגים וניסו להדליק אותם במטרה לחסום את הכביש ולעשות שמות בנוסעים. מה שעצוב בכל הסיפור הזה הוא שבהמשך הנסיעה ראיתי ניידת משטרה רק 200 מטר מהמקום, אגב היא עמדה שם כי בטעות העזו לשתול עצים מה שהיה טריוויאלי עד לא מזמן.

אז כן בשורה התחתונה טוב לנו פה בדרום יש פה קהילה , וערבות הדדית בין התושבים , אבל אנחנו רוצים להמשיך לחיות בחופשיות בלי להסתגר ולהתמגן.

אם האמירה של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון שבנגב ייבחן העם בישראל תעמוד למבחן הרי שנכשלנו בגדול, כי מה שאסור ליהודים מותר לבדואים ובהגזמה, מה שהיה במבצע שומר החומות, ובשבוע שעבר סביב הנטיעות היה רק הטריילר, ואם אנחנו לא רוצים להתעורר לסרט אימה הגיע הזמן להתעורר.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר