בשעת בוקר מוקדמת בר"ח טבת עמדתי בנתיב הבידוק של הגברים בכניסה לכותל, שהתקדם לאיטו. בנתיב שלנו עמדו גם כמה נשים. אחת מהנשים, שנראה כי היא חלק מנשות הפרובוקציה המכונות 'נשות הכותל', נשאלה מדוע היא איננה עומדת בנתיב של הנשים והגיבה בכעס שמדובר באפליה לא חוקית, ולכן היא עומדת בצד של הגברים.
בין שלל הבעיות שיש במעשי הפרובוקציה שמחוללות נשים אלו בכותל מדי חודש בחודשו, ניתן לציין שתיים מרכזיות:
עצם הפעילות הרעשנית והפרובוקטיבית בכותל הינה חילול קדושת המקום. מדובר בהיפך הגמור מההתנהלות הראויה למקום הקדוש. קל וחומר כשלכך מתלווה ביזוי של ספרי תורה, כפי שאירע לא פעם. הדבר מלמד על כך שמגמתן הינה הפוכה ממגמה של התקדשות והתקרבות לרצון ד'.
ההתנהלות המתריסה של אותה תנועה מלווה בעימות מתמיד מול העולם הרבני ככלל ומול הדמויות שאחראיות על שמירת קדושת הכותל בפרט. הזלזול בכבוד תלמידי חכמים וגדולי התורה הוא פגם מהותי בפני עצמו, ובנוסף, הוא מלמד על יחסן האמיתי לתורה, ליראה ולקדושה.
בנתיב הבידוק שלנו עמדו גם כמה מפעילי העלייה להר הבית, אלו ששואפים אל הקודש ואל המקדש ומבקשים לחבר את עם ישראל אל הר בית חיינו מקום מקדשנו, ואחד מהם אמר בזלזול שאין לו עניין ב"קיר תמך הזה", כלומר בכותל. גם כאן ניתן להצביע על שתי נקודות מרכזיות, שונות, בהתנהלות תנועות העולים:
בתוספתא שבועות (פרק א') נאמר כך: "היה ר' שמעון אומר: קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה. שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחד, וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בל"ב שעירין. כל עבירות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה. וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בכל חודש וחודש, שנאמר: 'לכן חי אני נאום ד' אלוקים אם לא יען את מקדשי טמאת וגו' '. קשין הן שקוצין ותועבות שעשית, וטומאת מקדש וקדשיו קשה מכולן".
היה ניתן לצפות, שמי שכוספים אל הקודש ועולים אל ההר בטהרה, יהיו אלו שירימו הכי גבוה את דגל המאבק כנגד מחללי הקודש: אלו העולים ללא טבילה, אלו שאינם שומרים על הליכה בגבולות המותרים לשיטתם, הנשים שעולות בניגוד לדעת גדולי התורה שמתירים עלייה להר, ובמיוחד כנגד כל הזילות שהפכה את העלייה להר לאירוע תיירותי,שבו המבקרים מצלמים תמונות משפחתיות ונכנסים אל המקום הקדוש בעולם כשבכיסם מכשיר שצופן בתוכו את כל הטומאות הנוראיות ביותר, והוא משל למציאות החיים העכשווית שכל כך רחוקה היא מהמדרגה הרצויה לבניין בית המקדש.
ולא היא. אין כמעט פוצה פה ומצפצף, מלבד תזכורות במקרה הטוב לטבילה ולשמירת הגבולות. אדרבה, כמות העולים, שרבים ממנה הם מהסוג שתואר לעיל, היא חלק מגאוותם והצלחתם של תנועות מעודדי העלייה, ולפעילות ההסברה הרחבה שלהן יש חלק משמעותי בעידוד כל אותם עולים תוך חילול הקודש. על כן, חברי אותן תנועות אינם יכולים להתנער מאחריותם לכל אותה טומאת מקדש וקדשיו, שלפי רשב"י היא קשה מכל עבירות שבתורה.
היחס אל המקדש, כמקום הקדוש ביותר שבו מופיעה עבודת הקודש העליונה, שייך לתחום של הערצת הקודש. הערצה שיוצרת אצל האדם מישראל (ומקרינה גם כלפי אומות העולם) יחס ראוי אל מה שהוא נישא ועליון. זאת בדומה לכבוד התורה ולומדיה, כבוד, שמשמע בגמרא במסכת מגילה (דף ג' ע"ב) שהוא חמור יותר מעבודת המקדש, ושהוא ביטוי ההערצה אל התורה ואל תלמידי החכמים, מגלי רצון ד' וחכמתו במציאות.
-
עוד באותו נושאהכותל איננו מקום קדוש וההפגנות שם נגד נשות הכותל הן חילול ה'
07/11/21 10:21
כאשר העולים להר פועלים בריש גלי כנגד הוראות הרבנות הראשית לישראל, וכאשר הם קוראים ומעודדים את המוני בית ישראל לא להקשיב לרבותיהם שאוסרים את העלייה ולפעול בניגוד לפסיקת מרן הרב קוק זצ"ל וממשיכיו בכהונת הרבנות הראשית ומועצת הרבנות הראשית, ופסיקת הרוב המוחלט של גדולי הדורות האחרונים, הם גורמים פגימה ביחס הכבוד וההערצה של רבבות עמך בית ישראל אל התורה ואל גדוליה.
שתי קבוצות כל כך שונות ראיתי, אבל נקודת עומק של חולשה זהה בשתיהן: פגיעה ביחס אל הקודש ואל קדושת המקדש
כשנחרב בית המקדש, אומרים חז"ל שיצאה בת קול ואמרה 'אריה הרוג הרגת, קמח טחון טחנת, בית חרוב החרבת', היות והחורבן המעשי היה רק הביטוי הסופי לחורבן הרוחני הפנימי בעם ישראל.
בית המקדש ייבנה במהרה בימינו לאחר שמדריגת המקדש הפנימי תיבנה בעם ישראל, כלומר כאשר יתוקנו העוונות שהובילו לשני החורבנות וכל הפגמים הקשורים לאותם עוונות, וכאשר תיבנה בעם ישראל ההערצה אל התורה, אל לומדיה ואל הקודש.
"תני ר' שמעון בן יוחאי אומר: ... בשלשה דברים עתידים למאוס, במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש ... אמר ר' סימון בר מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב: 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלוקיהם' זו מלכות שמים, 'ואת דוד מלכם' זו מלכות בית דוד, 'ופחדו אל ד' ואל טובו זה בית המקדש' " (ילקוט שמעוני שמאול, רמז קו).