המעבר של אנשי התקשורת לפוליטיקה הוא מעבר טבעי, הם מוכרים לציבור, לא צריכים לבנות "מותג", עוסקים באותם החומרים שעוסקים בהם הפוליטיקאים ומתחככים בנפשות הפועלות.
אבל למעבר בהיקפים האלה יש מחיר כבד, אנחנו פשוט כבר לא יודעים למי להאמין , עיתונאים ופוליטיקאים מטביעים אותנו בנתונים ותגובות ומאוד מסובך לדעת האם עיתונאי שפוסע בנתיב מסוים, נוהג בנוקשות למרואיין וכדומה עושה זאת בכנות או שהוא בעצם מנהל משא ומתן או קורץ למחנה פוליטי.
זה לא שקודם לא הייתה לנו בעיה, כל מי שיודע להסיר את האבק מעל המידע בתקשורת יכול להבחין שמעורבות בו מגמות פוליטיות ברורות . כלי תקשורת נראים לפעמים כמו ילד שעוצם עיניים במהלך משחק מחבואים וחושב שלא רואים אותו. אבל הטפטוף שהפך להיות זרם מדגיש את הנזילות שבין התחומים, התגובה על כל תחקיר או חשיפה של כתב יכולה להיות שהוא מכין את דרכו למפלגה, או מתיישר עם קו מערכתי אינטרסנטי.
את בעיית "הנגיעות האישיות" לא ניתן לפטור לחלוטין, כל מעשה שאנחנו עושים בסופו של דבר מושפע מתפיסת עולמינו. אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות. יש לעשות זאת בשלושה מישורים.
האחד הוא הגבהת החומות בין העיתונאות לפוליטיקה, באופן מערכתי כמו באמצעות תקופת צינון לעיתונאים. ובאופן אישי, עיתונאי (לא משנה מאיזה מגזר) צריך להיזהר מחברויות קרובות עם מושאי הסיקור שלו, לשמור מרחק בטוח מהטבות ומסיבות של יח"צנים (פעמים רבות לא הפוליטיקה אלא היח"ץ זו העבודה הבאה שלו), או לפחות לשמור שמירה קפדנית על כללי גילוי נאות .
המישור השני הוא שקיפות, עורכי עיתונים ומול"ים צריכים להתראיין, להיחשף בפני הציבור ולא להישאר אנשי צללים, אותה שקיפות שהם חותרים אליה בגופים אותם הם מסקרים צריכה לבוא לידי ביטוי בגופים אותם הם מפעילים.
והמישור השלישי הוא הכבוד שהעיתונאים צריכים לתת למקצוע של עצמם, עיתונאי ישר דרך שעושה את עבודתו נאמנה צריך לדעת שהוא משמעותי לחברה הישראלית לא פחות מאיש ציבור, גם אם לפעמים הוא מרוויח פחות, או לא נהנה מתחושת הכוח של מקבל ההחלטות. אל תמהרו לגונן על אנשי שלומינו או לתקוף את אלו שאינם שייכים למחנה הנכון, תנו לנו תקשורת אמינה, אנחנו צמאים לה. הפרסומים השונים על פרשיות השחיתות מחזקים את הצורך הזה. העיתונאים הם אלו שיכולים להיות "עיני העדה" לבחון עבורנו את האינפורמציה ולדייק את הדברים. אנחנו זקוקים לכאלו שמסוגלים לומר פלוני אלמוני, על אף שאני מזדהה אם עמדותיו נהג שלא כשורה. בלי אנשי תקשורת אמיצים כאלו (ויש כאלה פה ושם) אנחנו מגששים באפילה.