1. שיטת העז
נפתלי בנט לא באמת תכנן לבטל את שיטת הבחירות המקדימות (או הפריימריז לקוראים שאינם עונים לשם אבשלום קור) לטובת ועדה מסדרת.
זה לא שיו"ר הבית היהודי לא מקנא ביכולות של לפיד וכחלון ליצור רשימה כאוות נפשם בלבד. אלא שגם הוא, למרות רצונו להפוך את הבית היהודי למפלגת ימין-לאומית בתיבול כיפה סרוגה כדי ליצור חלופה שלטונית לעידן שאחרי נתניהו, הבין שלא ניתן לעשות זאת באבחת ישיבת מרכז אחת, ומהלך שכזה עוד עלול להסתיים במפח נפש, שהיה נרשם דווקא על שמו של היו"ר הכל יכול.
אז מה עושים? משתמשים בשיטת העז. מכניסים 2 עזים לחדר, אחת גדולה ורעשנית (ביטול הפריימריז) ואחת קטנה ושקטה (שינויים אחרים בחוקה) ובוחנים את השטח.
כשהשטח אכן בער והתנגד להפקעת הסמכויות שלו לבחור את נציגיו לכנסת, מיהר בנט להוציא את העז הגדולה ולהכריז בבוקר יום שישי חול המועד סוכות על השארת שיטת הבחירות המקדימות. יממה לאחר מכן, במוצאי שבת ולקראת לימוד ליל הושענה רבא, הופצו לחברי המרכז השינויים שבכל זאת ביקש להעביר. על העז הקטנה שהשאיר, כמעט ולא קמו מתנגדים. עד אתמול.
הצליח להכניס את העז. השר בנט בכינוס חברי המרכזצילום: כיפה
2. כוכבי הועידה האמיתיים
הנוכחות של חברי מרכז הבית היהודי אתמול, במרכז וואהל מול אוניברסיטת בר אילן, הייתה דלה. בין אם זה מחוסר עניין ובין אם אלו הבחירות המוניציפליות שמעסיקות את כולם, כ-400 חברים בלבד הגיעו לכינוס שנועד להתניע את מערכת הבחירות הפנימית של המפלגה לקראת ההכרזה הצפויה, ככל הנראה במהלך מושב החורף בכנסת, על הבחירות הכלליות.
245 הצביעו בעד השינויים, שעיקרם חיזוק משמעותי לכוחו של בנט בין היתר בעיצוב הרשימה כרצונו באמצעות שריונים נוספים. 146 התנגדו. בראש המתנגדים התייצב ח"כ מוטי יוגב שהיה היחידי מבין חברי הכנסת המכהנים שיצא בגלוי נגד המהלך של ראש מפלגתו, בעיקר נגד העיתוי ותחושת הבהילות שלו.
זה לא סוד שיוגב הוא לא בדיוק כוס התה של בנט, בטח לא לאור הרשימה שעליה הוא חולם. אך גם שר החינוך לא יכול היה להתעלם ממחיאות הכפיים הסוערות שקיבל המתנגד הגדול שלו מבית, כשהוזמן לבמה לצד יתר חברי הכנסת והשרים, ומאוחר יותר כשהוצגו הישגיו בכנסת הנוכחית. לפחות מבחינת חברי המרכז מקומו של יוגב בכנסת הבאה מובטח, אך לאחר ההצבעה אמש, הם כנראה לא יהיו המחליטים העיקריים.
בעוד שיוגב לבטח התבסם מאהדת הקהל, מי שאולי לא היה לה כל כך נוח, לפחות כלפי חוץ, עם התשואות הרמות שקיבלה, זו איילת שקד.
זה לא ששרת המשפטים סולדת וסובלת מהאהבה הגדולה לה היא זוכה בקרב חברי המפלגה. אך מבחינתה, כמי שמנסה בכל כוחה שלא להיתפס כחותרת תחת שלטונו של בנט, לא היה לה כל כך נעים לשמוע את מחיאות הכפיים הצוננות ושריקות הבוז שקיבל מנהיג המפלגה.
חשוב לציין כי אילו שקד ובנט היו מתחלפים בתפקידיהם, ושרת המשפטים הייתה עומדת בראשות הבית היהודי ומנסה להעביר מהלכים דומים, גם אותה היו תוקפים. ובכל זאת, ליל אמש הוכיח פעם נוספת שמעמדה של שקד במפלגה רק הולך ומתחזק ויהיה מעניין לראות האם זה ישליך בסופו של דבר על היחסים בין שני החברים שהחלו את דרכם הפוליטית המשותפת בלשכתו של נתניהו לפני 12 שנה.
בנט ואוחנהצילום: הבית היהודי
3. שריונים נוספים? בפעם האחרונה זה נגמר רע
בסקרים האחרונים התייצבה הבית היהודי על מספר מנדטים דו ספרתי, ובאחת מהפעמים אף הגיעה ללא פחות מ-13 מנדטים. במידה ולאחר הבחירות הבאות מפלגת הציונות הדתית (עדיין) תשלח לכנסת מספר דומה של נציגים, לנפתלי בנט יהיה חלק גדול בעיצובה.
למעשה, הבחירות המקדימות יאבדו לא מעט מזוהרם. אם ניקח בחשבון ששני המקומות הראשונים ייתפסו על ידי בנט ושקד ואליהם יתווספו שני שריונים ליו"ר, שני מקומות (ואולי אפילו שלושה) במסגרת ההסכם עם תקומה, מקום נוסף לאשה ואחד מובטח לחבר מרכז, לחברי הכנסת המכהנים ולמעוניינים להתמודד ישארו שני מקומות בלבד (ובמצב מסוים אפילו אחד) בעשיריה הראשונה ואולי עוד מקום אחד במידה והמפלגה תעבור במעט את רף עשרת המנדטים.
אחד המבחנים הגדולים של בנט בחלון הראווה שיציג לבוחרים בבחירות הקרובות, יהיה בשריונים שבהם יבחר בשלושת המקומות שכרגע נראים על סף הריאלים (שניים כאמור בעשיריה הראשונה ואחד בתחילת העשיריה השניה).
כולם זוכרים את הפארסה שבפרשת אלי אוחנה ואת הנזק הרב שההתנהלות בה, שיש שכינו אותה פזיזה, גרמה לתדמית המפלגה. יו"ר הבית היהודי יצטרך לשבור את הראש כדי למצוא את נוסחת הקסם שתאפשר לו להצניח מועמד שמצד אחד באמת יהיה כוכב בעל ערך אלקטורלי ומצד שני יחליק היטב בגרון מצביעי הבית מהציונות הדתית.
לאוויר נזרקו בחודשים האחרונים מספר שמות כמו האלוף במיל' דורון אלמוג, גיבור מלחמת יום הכיפורים אביגדור קהלני והעיתונאית עירית לינור. יתכן ואחד מהם יהיה זה שיעטר את רשימת המפלגה, אך סביר להניח שמדובר ב"ניסוי כלים", כדי לבחון את דעת הקהל הסרוג לפני שיוחלט מי באמת יצטרף למעגל הפרלמנטרים בכנסת.
בעולם הכדורגל הישראלי נוהגים פרשנים רבים לטעון שאם אין ביכולתך להביא שחקן חיזוק זר, שיתעלה ביכולותיו על השחקנים המקומיים, עדיף כלל לא להחתים אותו. נפתלי בנט, במיוחד לאור שריקות הבוז שנשמעו היטב בכינוס חברי המפלגה, צריך לפעול באותו קו ולחשוב טוב טוב על האנשים שהוא מתכוון לצרף.
במקרה של כישלון שני ברציפות בבחירות, בדמות עימות עם חברי המפלגה לאחר שריון שגוי נוסף והשגת מספר חד ספרתי של מנדטים, גם אם אף אחד לא יודה בזה באופן רשמי, מעמדו כיו"ר יתערער והקריאות "הו אה מי זה בא? ראש הממשלה הבא" לא יופנו אליו, אלא לדמות אחרת במפלגה ועם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד) אני לא מתכוון לשולי מועלם.