"כי תקנה עבד עברי"
יום אחד סיפרו לבעל "חידושי הרי"ם", על אחד מחסידיו, עשיר מופלג, העומד לפנות דייר עני מדירה שבבעלות העשיר, מפני שזמן רב לא פרע את חובו.
קרא אליו בעל "חידושי הרי"ם" את אותו עשיר והתחיל מייסרו.
טען החסיד בפני רבו: מדוע חייב אני, יותר מאחרים, לוותר על כספי לאותו עני? אדרבא, אם אין ליהודי זה כסף לשלם לי, שיתקבצו נא אנשי העיר, יקבצו מעות עבורו, וגם אני אתן חלקי ואפילו ביד נדיבה, אך מדוע חייב אני לשאת בכל ההפסד?
השיב לו בעל "חידושי הרי"ם": במסכת חגיגה (דף ב' ע"ב) נאמר: חציו עבד וחציו בן חורין – כופין את רבו ועושה אותו בן חורין. ונשאל- מה חטא בעל הבית, שניכפה אותו? יילכו נא השכנים ויקבצו את הכסף הדרוש ויפדו בו את העבד?! אלא, התירוץ הוא: אם עבדך הוא, ועלה בחלקך להיות רבו – אתה חייב לסבול. אף כאן, אם הקב"ה סיבב את הדברים כך, שהעני הזה הוא דייר שלך דווקא, בדין הוא שאתה תסבול טרחתו.
המרשם האידיאלי
"ורפא ירפא"
הרופא הנודע רבי חיים דוד מפייטרקוב, שהיה מוחזק צדיק גדול, היה אומר, שצריך לנהוג בחולה כמו שנאמר בתפילה: "בורא רפואות, נורא תהילות, אדון הנפלאות". תחילה יש לרשום לו מרשם ("בורא רפואות"), אם אין הדבר מועיל – יש לומר תהילים ("נורא תהילות"), ואם מצבו מחמיר – יש לצפות לנס (אדון הנפלאות").
חיישינן למיעוטא
נהגו בקהילות פראג, שערב פטירתו היה הרב שולח לקרוא אליו את ראשי הקהילה, ואומר להם מיהו הראוי להיות מחליפו.
בשעה שנטה למות רבה של פארג, שקדם ל"נודע ביהודה", וראשי הקהילה הצטופפו ליד מיטתו לשאלו מי יחליפו, הספיק לומר להם: "ודילמא רבי מאיר הוא" – עצם עיניו ונפטר.
באו ראשי הקהילה במבוכה, שכן לא ידעו למי התכוון רבם שיחליפו. החליטו, שכממלא מקומו יתמנה רק זה שיידע לפרש את דבריו הסתומים של הרב.
אחד המועמדים לכהונה היה ה"נודע ביהודה", ששימש אז כרב ביאמפולה. כשבאו ושאלוהו למה התכוון רבם קודם שנפטר "ודילמא רבי מאיר הוא", השיב להם, פשיטא היא. במסכת שבועות (לז ע"ב) כתוב ש"רוב גוססין למיתה" ואילו רבי מאיר במסכת נדה (לב ע"ב) סבור, ש"חיישינן למיעוטא", כלומר שיש להתחשב בכך שמיעוטם של גוססים בכל זאת נשארים בחיים. ויש לומר, הוסיף ה"נודע ביהודה", שלכך התכוון הרב: "ודילמא רבי מאיר היא" – אולי יש לסמוך על דעתו של רבי מאיר ש"חיישינן למיעוטא", ואף גוסס יכול להבריא ולהישאר בחיים, ואולי אין עדיין צורך לבקש רב אחר במקומו?
מיד הושיבוהו על כס הרבנות.
ללמוד מכל אחד
"אם המצא תמצא בידו הגנבה...שניים ישלם"
רבי בונים מפשיסחא היה אומר: בעבודת השם צריך אדם ללמוד שלושה דברים מן הגנב, ושלושה מן התינוק.
שלושה מן הגנב:
אחד – לעולם אין הוא מתעצל, ומשמזדמנת "מלאכה" לידו, הריהו מוכן לעשותה אף באישון לילה, ואינו נרתע מפני קור וגשם, והוא מוכן ומזומן לה בכל מזג אוויר.
שניים – אם לא הצליח בפעם הראשונה, אין הוא נלאה מלנסות פעם שנייה ושלישית.
שלוש – אל כל מעשה גנבה שלו, אף של חפץ קטן ביותר, הוא מתייחס באותו כובד ראש כאל גנבת חפץ יקר ערך.
שלושה מן התינוק:
אחד – שמח תמיד.
שניים – לעולם ידיו עסוקות ואינו יושב בטל.
שלוש – כאשר הוא רוצה דבר מה – הריהו בוכה.
(אמרות חכמה על התורה)