על טומאת נידה

לטלי שלום!
מציאות של טומאה, שדרך אגב, איננה דבר השייך רק לנשים אלא שייך באותה מידה גם לגברים, זרה ולא מובנת לנו בדור שלנו. מה שבטוח, שהיא לא מבטאת אשמה אלא מציאות של מיעוט קדושה (וכמו שיוסבר בהמשך, אף 'מיעוט חיים') . לדוגמא: מסופר בגמרא על כהן גדול שלפני יום הכיפורים עבר ליד גוי. רוק ניתז מפיו של הגוי על בגדיו של הכהן, לכן הוא לא יכל להיכנס לקודש הקדשים, ואחיו החליף אותו. האם הכהן אשם? לא! רק המציאות שקרתה יוצרת מצב של טומאה, והטומאה מונעת את הכניסה לקודש הקודשים.
כך גם המחזור הוא מציאות של החמצת יצירת חיים. אין פה אשמה, זהו תהליך טבעי. בודאי היינו מאשימים דווקא בחורה רווקה שהייתה מחליטה להיכנס הריון כדי לא להחמיץ את האפשרות הביולוגית. עם כל זה המחזור הוא מציאות ביולוגית שנובעת מהחמצת חיים, וצריך לזכור זאת.
בדור שלנו אנשים רבים חושבים, שלהחליט להביא ילד לעולם זו המציאות החריגה, דוחים את זה, עושים קודם תואר באוניברסיטה, ועוד תואר, וכסף ועוד כסף, מחליפים בנות זוג, ובסוף מחליטים גם להקים משפחה (ולפעמים מגלים אז, שזה כבר מאוחר מדי, והם החמיצו את הזדמנות).
התורה מלמדת אותנו אחרת: הולדת ילד זו המציאות העליונה, הנכספת, הטבעית והנורמלית, עד שההיפך מזה מקבל מין נזיפה קטנה.
אין כאן שיפוט פרטי: אולי ייתכנו מצבים שאף לאישה נשואה עדיף שלא להרות. אלא יש כאן ציון של סולם ערכים כללי, שטוב וחשוב שנזכור אותו, ולאורו נעשה את ההחלטות הפרטיות.

ניסיתי, טלי, להסביר לך קצת על הגישה שקראת או שמעת והתקוממת נגדה. אבל גם אחרי כל מה שאמרתי צריך לזכור שטומאה היא מכלל החוקים - דברים גבוהים הרבה משכלינו. זה לא שאסור לנו לחפש טעמי מצוות, להפך, אבל טעמי מצוות אלו דברים קצת אישיים. אם הטעם הנזכר מדבר אל ליבך – מה טוב, אם לא – לא נורא. או שתמצאי טעם אחר שידבר אלייך וישכנע אותך, או שתחיי בלי להשתכנע, הרי ברור לנו שאין אפשרות שנבין הכל. זה היה עלבון לתורה האלוקית, אם אני ואת, ואפילו הרב הראשי או שלמה המלך – היינו מבינים בה הכל. נגיד אחרת: לא יתכן שהתורה היא אלוקית אם בני אדם מבינים בה הכל. לכן אם גם אחרי ההסבר שלי, הטעם הזה למצוות טומאת נידה אינו מקובל עלייך – אין בזה חסרון, לא לתורה ולא בך.
כפי שכתבתי, נושאי טומאה וטהרה הם בכלל ה'חוקים', במיוחד בדורנו. אך כן אפשר לשים לב לנקודה מרכזית, שדווקא היכן שיש מדריגת חיים גבוהה יותר, יש גם טומאה. לכן קברי יהודים מטמאים וקברי גויים לא. אצל גויים גם אין (על פי התורה) טומאת נידה. לכן במקום להיעלב ממציאות הטומאה, אפשר להתייחס אליה כמחמאה. על פי ההלכה, אין איסור להיות טמא, יש רק איסור להתקרב אל המקדש והקדשים במצב של טומאה (טל חרמון א' עמ' 198). נשתדל להבין מהי טומאה, ולא להזדעזע מהמילה שבטבעה יוצרת בנו סערת רגשות, במידה מסוימת, לשווא.
נוכל להמשיך לשוחח אם תרצי!
כל טוב
טל, חברים מקשיבים