נוהל שכן

כגישה עקרונית יחס ההלכה לסוגיות כל כך מורכבות צריך להקבע על ידי גדולי הדור ומתוך עיון מעמיק בכל הסוגיות הנוגעות בדבר.
כמענה ראשוני בלבד ומבלי להכנס לדיון לעומקו, ניתן לומר שעל פי כל קנה מידה של הלכה, תורה או מוסר אנושי אין כל בעייתיות בשימוש בנוהל שכן, באופן שבו צה"ל עושה זאת.
כדי להבין זאת צריך לראות את התמונה הכוללת: מחבל מסתתר בבית, וחיילי צה"ל סוגרים סביבו על מנת ללכוד אותו. מהן האפשרויות שעומדות בפנינו? אפשרות אחת היא להכנס לבית בכוחות עצמנו, ומן הסתם להקריב חיי חיילים רבים. אפשרות שנייה היא לפוצץ את הבית מרחוק באמצעות טיל או ירי מן האוויר - ובכך להרוג את המחבל וגם להרוס את הבית.
האפשרות השלישית היא לשלוח שכן, שלמחבל אין אינטרס לפגוע בו. ממילא נראה שזו הבחירה הנכונה: אין כל בעייה לשלוח אדם למשימה שאין בה כל סכנה עבורו, אך אם חיילי צה"ל יעשו אותה היא תהווה סכנה עבורם. נכון שפעם אחת קרה שהמחבל ירה בשכנו מתוך כוונה מודעת ובדם קר. האם כל מחבל ימהר לרצוח את שכנו ללא כל מטרה וללא כל סיבה? טענה זו איננה הגיונית וסבירה ואין צורך לחשוש לה.

סיטואציה אחרת היא כאשר חיילי צה"ל כבר פורצים אל תוך הבית, ושולחים לפניהם תושב המקום.
סיטואציה זו היא מורכבת יותר:
בדרך כלל גם במקרה כזה לא מדובר בכך שהשכן יסתכן בכניסתו לבית: תפקידו הוא להכנס ולפתוח את כל הדלתות בבית, ולהזיז חפצים כך שלא יהוו מגן למחבלים המסתתרים בבית. אמנם המטרה היא גם לגלות דלתות שממולכדות בחומר נפץ, אך לא מתוך כוונה שהתושב ייהרג, אלא מתוך ההבנה הברורה שהוא יודע בדיוק איזו דלת ממולכדת, ואותה הוא לא יהיה מוכן לפתוח. במקרים אלו אנו חוזרים להגדרה הקודמת, שאין כאן סכנה סבירה לתושב, ולכן אין בכך כל בעיה.

הסיטואציה הבעייתית ביותר היא לקחת אדם שילך לפניך ובגופו ימנע מהמחבל לירות עליך, כאשר אתה מתקדם לעבר המחבל על מנת לתפסו או להרגו. במקרים כאלו יש סיכון גבוה שהמחבל לא יירתע מלירות גם על שכנו, שמשמש כעת כמגן חי עליך, ומהווה סכנה עבורו. מצב זה הוא הבעייתי ביותר.
ראשית, צריך לדעת שצה"ל באופן עקרוני לא נוהג באופן זה. שמעתי שהיו מצבים כאלו בזמן מלחמת חומת מגן בחלק מהמקומות בהם נלחמו חיילי צה"ל, אך סיטואציה כזו בצה"ל, אם הייתה קיימת, הייתה דבר נדיר ביותר.
שנית, מבחינת ההלכה - דבר פשוט הוא שאסור להשתמש באדם אחר כמגן חי שיגן עליך במחיר חייו: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי?" [=מדוע נראה לך שהדם שלך אדום יותר?] (סנהדרין עד ע"א).
יחד עם זאת, גם על פי ההלכה בזמן מלחמה יש קודים אחרים של התנהגות ושל מוסר, הנובעים מעצם הגדרת המלחמה ומהעובדה שגם אתה כחייל פרטי, וגם עם ישראל כעם, נתונים בסכנה קיומית. כך למשל ברור שבמלחמה נהרגים גם חפים מפשע (על משמעות העניין מבחינה רוחנית עיין גם בספר אורות, המלחמה, פסקה א').
במלחמה רגילה תפקידך הוא להרוג את חיילי האויב בכוונה תחילה ולא רק להעמיד אותם בסכנה. במלחמה נהרגים לא רק חיילים, אלא גם אזרחים, ולעיתים גם בכוונה תחילה, כגון על ידי הפצצות מהאוויר ועוד. מצד זה היה מקום להתיר שימוש כזה בנוהל שכן, אם כי העניין טעון בדיקה יסודית לעומק.
אמנם, מה שמחייב אותנו כאנשי תורה הוא לא רק הלכות רוצח ושמירת הנפש, אלא גם הלכות קידוש ה' וחילול ה'. חילול ה' הוא גם כאשר אדם דתי ויהודי עושה מעשה שהוא מותר על פי ההלכה, אך הוא איננו נראה טוב, כמו למשל לקנות בהקפה.
כיוון שכיום על פי הנורמות המוסריות הבינלאומיות השימוש באדם כבמגן חי, הוא פסול ונתעב, אין לעשות זאת מפני חילול ה', גם מבלי להכנס לשאלות הסבוכות של הריגה בשעת מלחמה.

לסיכום: מותר בוודאי לשלוח אדם למשימה שעבורך, כחייל צה"ל, היא סכנת חיים – ואילו עבורו היא פעולה שאיננה מסוכנת. כאשר אנשי שמאל טוענים שבצה"ל מצבעים 'נוהל שכן' הם מתייחסים לפעולות מעין אלו.
מאידך, אין להשתמש באדם כבמגן חי, כלומר להסתתר מאחורי גבו ולירות על האוייב תוך שהשבוי בידך מגן עליך בגופו, מאחר שזו נורמה פסולה בימינו, וגם אם מעיקר הדין אין בה איסור עצמי, הרי היא אסורה מפני חילול ה'. נשוב ונזכיר כי פעולה כזו אינה מתבצעת על ידי צה"ל.