מתן תורה ולוחות הברית

בפשטות על פי חז"ל:
מעמד הר סיני היה בו' בסיוון (או בז' בסיוון על פי דעות אחרות בגמרא). במעמד הר סיני לא ניתנו לוחות כלל - ניתנו רק עשר הדברות על ידי הקב"ה בעל פה. לכן בפרשת יתרו מופיעות רק עשרת הדברות. יום זה מכונה על ידי חז"ל יום מתן תורה, אף שלא ניתנה בו כל התורה, כי כאן היה גילוי אלוקי ישיר, שהוא מהווה הבסיס לאמונה בכל הדורות כולם. עיין עוד בעניין זה ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק שמיני, מורה נבוכים ח"א פרק סג, ושם ח"ב פרק לט. כמו כן עיין בספר הכוזרי מאמר ראשון פסקה פז.

לאחר מכן עלה משה רבנו למשך ארבעים יום, שבהם קבל מהקב"ה את כל פרשת משפטים ואולי גם את הציווי על פרשת המשכן המופיע בפרשות תרומה ותצווה (בשאלה זו נחלקו המפרשים). משה ירד מההר בי"ז בתמוז, ראה את חטא העגל ושבר את הלוחות הראשונים.
משה עולה שוב להר ומתפלל על עם ישראל ארבעים יום, יורד בראש חדש אלול לאחר שנמחל להם, וחוזר שוב לארבעים יום פעם שלישית לקבל לוחות שניים, עד יום הכיפורים שבו ירד מההר.

כך מביא רש"י לשמות פרק לג פסוק יא:
(יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים - ומתמלל עם משה:
ושב אל המחנה - לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובשמונה עשר שרף את העגל ודן את החוטאים, ובתשעה עשר עלה, שנאמר (שמות לב ל) ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו', עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' וגו', ובראש חדש אלול נאמר לו (שמות לד ב) ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר בהם (דברים י י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו', מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות. וירד והתחיל לצוותם על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד:


גישה אחרת להבנת פשט הפסוקים:
http://www.herzog.ac.il/main/megadim/11benyashar.html


כל טוב