מצוות שלא מבינים, חמש הדיברות

שלום יולי-יה!
שאלה מצויינת שאלת, חשובה וטובה!
ראי, ראשית כל, אשרייך שאת מקיימת את מצוות ה'. אנו אוהבים את אבינו שבשמים וסומכים עליו שכנראה אם הוא צווה אותנו במצוות אכן הם מלאות עומק, טעם ומשמעות, שאי אפשר לחיות באמת בלי לקיימם. הגבורה של עם ישראל איננה נבחנת בכך שהם יודעים להסביר כל דבר. הגבורה שלנו היא שאנו דבקים באבינו שבשמים דבקות שלמה ללא עוררין וללא שאלות. "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". עם ישראל נתבשר שיבוא לארץ חלב ודבש והנה הוא מגיע למקום מדבר, נחשים ועקרבים ואף על פי כן הוא דבק בקב"ה באמונה שלימה ואיתנה. זהו כוחו וסגולתו של עם ישראל. נעשה ונשמע, קודם כל עושים, מתוך אמונה, מתוך עומק של קשר ואהבה, ורק מתוך כך באים ל'נשמע', לשמוע ולהשתדל להבין. אין זו טפשות או פתיות, ח"ו, אלא האמונה האיתנה שלנו בבורא העולם נולדת מכוח הנשמות הקדושות שבנו שמחוברות לקב"ה בקשר נפלא ועמוק, שמכוחם אנו חשים את האמת שבהליכה אחרי ה' אלוקינו באש ובמים. השדרים שמשדרת לנו הנשמה הקדושה שבקרבנו הם המביאים אותנו לדבוק במצוות ה', ולא ההבנה שלנו את המצוות. אמונה זו היא מעל ההבנה, היא יותר גדולה ממנה. האמונה שלנו קשורה למי שהוא מעל לכל הבנה ותפיסה, "כי לא יראני האדם וחי", זוהי גבורתנו וכוחנו! אין זה אומר שהתורה איננה מובנת, היא "ברה ומאירת עיניים", "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", ואדרבה, היא כל כך עמוקה ורחבה, עד ההבנה שלנו מוגבלת מלהבין את כולה. אנו כל הזמן מטפסים בסולם הבנת התורה, שלב אחר שלב, קומה אחר קומה, אך התורה רחבה מיני ים, ועליה אמר שלמה החכם מכל האדם : "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". על כן גם כשאנו נתקלים בקושיות או בדברים שאינם ברורים דיים, צריכים אנו לנהוג בענווה, לתלות את חסרון ההבנה בנו, ולסמוך על הקב"ה שברא עולם כל כך חכם ועשיר, שאם הוא אומר כנראה שהוא יודע מה שהוא אומר. ודווקא בדברים שאינם ברורים לנו ואנו מקיימים אותם במלא החשק ניכרת דבקותנו בה' שאנו סומכים ונשענים עליו ועושים רצונו באהבה.
כמובן, חובה וחשוב מאוד שנשאל שאלות ונשתדל ככל היותר להבין את התורה והמצוות הנפלאים והעמוקים כל כך. אך הארכתי בעניין זה מפני שהרגשתי שנראה קצת מתוך שאלתך שהסיבה לקיים היא ההבנה של הדברים, ולכן שלא מבינים אז אולי אנו עלולים להתרופף מעט בקיום, על כן אולי עיקר תשובתי היא מה שכתבתי למעלה.
ובכל אופן, שאלתך מצויינת היא, ויש צורך להשתדל להבין את המצוות. אלא שבתשובה קצרה קשה מאוד לסכם זאת, בפרט המצוות הראשונות של עשרת הדברות שספרים שלמים נכתבו עליהם. על כן אם תרצי הפניה למקורות הנוגעים בבאור מצוות אלו נשמח לתת לך אם תבקשי. ואשתדל בקצרה לבאר אותם:

"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
זוהי מצוות האמונה בה'. הקב"ה משגיח עלינו מאז קיומינו, כל המביט בהסטוריה של עם ישראל רואה את יד ה' הטובה עלינו שהוא משגיח עלינו ומנהל אותנו לקראת גאולתינו השלמה. כל הניסים והנפלאות שעשה ושעושה איתנו הם עדות על קיומו ועל אהבתו אותנו. "אשר הוצאתיך מארץ מצריים" הוא עדות נאמנה על "אנוכי אלוקיך". ה' קיים, קשור אלינו ומשגיח עלינו. היה גוי חכם [אינני זוכר את שמו] שאמר על עם ישראל שמי שמביט עליו, על כל מה שקרה לו במשך ההסטוריה כולה, מוכרח להאמין שיש ה'. עם ישראל בעצם קיומו הוא עדות על מציאות ה'. שהרי אלמלא השגחת ה' עלינו כבר מזמן היינו נמצאים רק בספרי ההסטוריה, כמו מלכות יוון, ורומי, והנאצים ימ"ש, ופרס ומצריים וכו' וכו'. צריך להיות עיוור כדי שלא לשים לב שיש לנו אבא אוהב בשמים. שמעתי את הרב אלנקווה [רב מגוש קטיף] אומר שמי שרוצה לראות את הקב"ה שיבא לגוש קטיף, הוא שומר שם עלינו עשרים וארבע שעות ביממה. ניסי ניסים קורים לנו יום יום. ברוך ה' וברוך שמו שאוהבנו כל כך.

"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני".
כלומר אין אלוקים חוץ ממנו יתברך. אסור לעבוד עבודה זרה, העבודה שלנו, ההתמסרות שלנו היא אך ורק לה' ולא לאף אחד אחר, כי הוא אלוקינו ואפס זולתו. דרך אחת להגיע לאמונה זו היא גם כדרך המצווה הקודמת, כלומר לראות מתוך התהליכים ההסטוריים איך דרך ה' הוא מה שמנהל את המציאות ורק רצונו הוא הקובע, וגם במקרים של קשיים וכדומה, בסופו של חשבון אין זולתו ורצון הוא שייתקיים. ועל זה כתב הרמח"ל וזה לשונו: "שכל הזמן שהוא רוצה, מניח העולם להיות סוער והולך בילדי הזמן, עת אשר שלט הרע בעולם; ולא עוד, אלא שאינו מעכב על ידי הרע הזה מעשות כל אשר בכחו לעשות, ואפילו מגיעות בריותיו עד הדיוטא התחתונה. אפס כי לא מפני זה יאבד עולמו, כי הממשלה לו לבדו, והוא עשה, והוא סובל, והוא מחץ, והוא ירפא, ואין עוד מלבדו. והנה זה יתד חזק לאמונת בני ישראל, אשר לא ירך לבם לא מאורך הגלות ולא ממרירותו הקשה, כי אדרבה, הרשה הקב"ה והניח לרע לעשות כל מה שבכחו לעשות, כמו שביארנו. ובסוף הכל - כל יותר שהקשה הרע את עול סבלו על הבריות, כן יותר יגלה כח יחודו ית' וממשלתו העצומה אשר הוא כל יכול, ומתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכחו הגדול ודאי".

"לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא"
כלומר אסור להשבע בשם ה' לשקר. והסיבה ברורה, שהרי שם ה' הוא קודש קודשים, חותמו של הקב"ה אמת. להשבע לשקר בשם ה' זה זלזול חמור בשם ה', כאילו מנצלים ח"ו את שמו הקדוש למטרות השקר והנבלות של אותו אדם.

"זכור את יום השבת לקדשו"
עם ישראל בנשמתו שייך לעולם שהוא הרבה יותר עליון מהעולם הזה. אסור לעם ישראל לשקוע בגבולות העולם הזה מפני שזה חונק את הכוח הרוחני המיוחד של עם ישראל. על מנת להבין את הרעיון הזה אפשר לתת משל - הצורך של האדם לישון. כל אדם מוכרח לישון. ומדוע? מסביר הרמח"ל בספרו דרך ה', בגלל שהנשמה של האדם, שהיא הרבה יותר רוחנית ומשוחררת מן הגוף, בהיותה בגוף היא כבולה למסגרות המצומצמות שלו, והיא מוכרחת לקבל זמנים בהם היא משתחררת ממסגרות הגוף לשוב למרחב המחייה הראוי לה לפי מה שהיא. לכן חייב האדם לישון. כך גם עם ישראל. הוא חייב את המזון הרוחני הנצרך לו לפי קדושת הנשמה האדירה שלו. לכן הוא חייב לשבות, לנוח ממעמסת העיסוק בחומריות, לשקוע בעולם שכולו טוב, במעין עולם הבא. מנוחת השבת היא שיבה לעצמנו, לקדושתנו, להקום הרוחני אליו אנחנו שייכים בנשמותינו. לכן חייבים אנו לזכור ולקדש את יום השבת, להבין את רוממות היום, את החשיבות הגדולה שלו, את העובדה שאי אפשר בלעדיו כשפ שאי אפשר בלי אוויר לנשימה ובלי שינה ואכילה. בהעדר שמירת השבת חסר לאדם משהו יסודי, הנשמה שלו לא קבלה את הנצרך לה. זהו טעם אחד מתוך טעמים רבים ועמוקים על עניין מצוות השבת.

"כבד את אביך ואת אמך"
זוהי מצווה ברורה שאין צורך לבאר את טעמה שהרי מובן היא לכל מי שמוח בקודקודו.

בברכה רבה!
ראובן, חברים מקשיבים