חזרה בתשובה

שלום לשואל.

המילה יצר נגזרת משורש המילה יצירה. ישנו כח גדול באדם שאפשר באמצעותו ליצור דברים עצומים בעולם, וכגודל כח היצירה, כך קשה השליטה עליו (כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו). חז"ל אפילו לימדו אותנו שבלי יצר עריות העולם לא יכול היה להתקיים (ולא היינו מוצאים ביצי תרנגולת במכולת). אותו יצר הוא גם מרכיב חשוב שגורם באחוזים ניכרים (תלוי באופי של כל אדם) להחלטה לשאת אישה, ולנתב את הכח הזה לאפיק אמיתי שמביא את האדם להיות שותף ליצירת העולם.

כח נוסף שקיים באדם, שהוא חזק לא פחות, הוא ההרגל. חז"ל לימדו אותנו ש'אדם עובר עבירה ושונה בה (ועושה אותה פעם נוספת) נעשית לו כהיתר'. בפעם הראשונה שאדם עובר עבירה הוא מרגיש לרוב זעזוע או חוסר נוחות מהמעשה, אך אם הוא עובר את אותה עבירה שוב (דבר שעלול לקרות בעיקר בכח כזה כמו יצר העריות שכל יום וכל רגע עלול להתגבר על האדם), אז הדבר נראה לו פחות נורא, והוא מרשה לעצמו, לא במודע, 'להרפות' מהניסיון להמנע מהעבירה, ולהכנע להרגל.

אני כותב את התשובה בגוף שני ומתכוון לחבר ששלח אותך, ומבקש ממך להעביר אותה אליו.

הרמב"ם בהלכות תשובה מונה את שלבי התשובה (שהם: הכרה בכך שהמעשה הוא חטא וחרטה בלב על מה שהיה ועבר, ולאחר מכן וידוי בפה - שבו האדם מפרט ל ע צ מ ו, בינו ובין הקב"ה, את החטא, מתחרט עליו, מבקש מחילה, ומקבל על עצמו לעתיד ב ל ב ש ל ם שלא לשוב לאותו החטא לעולם).
לתשובה יש כח עצום והיא מביאה לאדם תחושה של שלימות ורוגע שמאפשר לחזור לחיים ולהתפלל בלב שלם.
ובאמת, התשובה היא חשובה וצריך לעבור את כל השלבים שלה. אבל נשארת בעיה אחת - אדם יכול לחזור בתשובה בלב שלם (ואני בטוח שפעמים רבות התחרטת וקיבלת על עצמך לשוב), אבל התשובה כשלעצמה לא מוחקת את ההרגל.
הסיבה לכך היא פשוטה. לדרוש מאדם להיות מודע בכל רגע למעשיו, ולעשות תמיד רק מעשים שהוא חשב והחליט לעשות, היא דרישה קשה מאד. רוב המעשים שאדם עושה נעשים בלי תשומת לב, סוף מעשה בלי מחשבה תחילה, וכך גם אדם שבלב ובמח מתחרט ומחליט לא לחטוא יותר, גופו שרגיל לעשות מעשה מסוים לא תמיד 'יציית' ללב והמח, אלא להיפך, הוא יעורר את היצר שיטמטם וישתיק אותם.
אני מניח שזה המצב שבו אתה נמצא. אתה לא רוצה בשום אופן לעבור עבירה, אבל פעם אחר פעם אתה מוצא את עצמך בתוך המעשה וכבר קשה לך להחליט להפסיק.
אז מה תעשה?

חשוב שתזכור שיש בך כוחות חיים גדולים, ו'להרוג' ולהשתיק אותם זה דבר בלתי אפשרי ולא טוב. לכן, מה שאתה צריך לעשות זה - לשנות את אורך החיים שלך -לזהות בעצמך כשרונות, ולמצוא דרכים לנצל את הכשרונות האלה לעשיה ויצירה שללא ספק יגרמו לך גם הנאה וסיפוק גדולים, וגם ישכיחו ממך את הצורך לעבור עבירה. השינוי באורך החיים צריך להיות משמעותי עד כדי כך שתשנה את כל ההרגלים שלך, כך שלא תגיע למצבים שבהם ההרגל הרע מתחיל לפעול. לזה הרמב"ם קורא 'תשובת המשקל', שגם כשאדם נקלע לאותו מצב של עבירה הוא נמנע ממנה, כי הוא ביטל את הרגל העבירה.

אתה צריך להבין - שינוי גדול כל כך ידרוש ממך כוחות והשקעה, בחשבון נפש גדול של הדברים שאתה צריך להתרחק מהם והדברים שאתה צריך לקנות בהם הרגל (יכול להיות שיש בבית שלך או במסגרת אחרת מקומות וסיטואציות שבהם אתה כבר רגיל לחטוא, ואתה צריך להתרחק מהמקומות האלה ולא 'להבטיח לעצמך' שתתגבר, או לתרץ את ההקלעות לאותם מקומות בכל מיני תירוצים), ולכן יכול גם להיות שצפויות עוד נפילות (ואפילו רבות) בדרך. הדבר החשוב הוא לזכור שתמיד יש לך אפשרות ויכולת להמשיך ולעקור את ההרגל הזה ממך, אם רק תבחר.
העיקר שצריך לזכור הוא - להסיט את המחשבות והעיסוק היום יומי בחטא לדברים אחרים, דברים שאתה טוב בהם, מסופק מהם ומועיל בהם לעולם שסביבך ולעצמך. לא לדשדש באותו בוץ וננסות לצאת ממנו בכח - כי מי שעושה את זה עלול חס וחלילה רק לשקוע יותר.

בעתיד הקב"ה יביא את היצר הרע בפני הצדיקים והרשעים, הרשעים יבכו כי יראו כמה קטן היצר וכמה קל להתגבר עליו, והצדיקים יבכו מאושר על זה שהיצר כל כך גדול ואי אפשר להתגבר עליו, וזה נס שהם הצליחו.

אל תתייאש! הכל תלוי בנקודת המבט שלך - אם תראה עכשיו את היצר כיצור קטן שקל לנצח אותו ותנצל את הכישורים שלך לטוב ומועיל - כך באמת יהיה, ובעתיד אחרי כל הנפילות והקימות, תהיה לך שמחה עצומה על הנסיון הגדול כל כך שעמדת בו!

בשורות טובות!
אליהו.