שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני בת 18 וחצי ונמצאת לקראת ליום שנת השרות הראשונה שלי. יש לי חבר רציני כבר כחמש חודשים, והקשר הוא למטרת חתונה. הורי כבר פגשו אותו והם אוהבים אותו אבל אומרים שאנכנו צריכים לחכות עד לסוף שנה הבאה כשחבר שלי מסיים את השנה וחצי הראשונות שלו בקרבי. מבחינת ההורים שלו, אין להם בעיה.
שנינו שומרים נגיעה, הוא כל החיים שמר נגיעה ולי לצערי היו תקופות שבהם היו לי נפילות אבל התחזקתי מאד ואף ממשיכה להתחזק, ולי זה היה ברור שנשמור נגיעה (גם לו...בהתחלה). בכל אופן לפני חודשיים, נכשלנו בנגיעה והכאנו על חטא המון זמן אחר כך. אנכנו בקושי מתראים ... כך שזה גם ככה קשה לראות אחד את השני מבלי לפחד שמא ניפול ח"ו.
לאחר שנפלנו מס' פעמים הוא ודיברנו על זה, הוא אמר שקשה לו לשמור ממני נגיעה ושהוא לא מצליח. ניסינו להפגש לעיתים פחות תקופות, רק במקומות הומי אדם, לא בלילה וכו' אבל זה לא עזר.
הגעתי למסקנה שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן לוותר על האידיאל והעיקרון שלי, של שמירת נגיעה, ולכן הגעתי למסקנה שיש רק שני פטרונות, או שנתחתן או שניפרד כי אני לא יכולה להיות גם השוטרת שלו וגם של עצמי כי גם לי קשה מספיק. חתונה, נכון לעכשיו לא בא בחשבון בגלל מס סיבות וביניהם: ההורים שלי מאד לא רוצים שאני אתחתן עכשיו אלא לקחת דברים לאט לאט, ... בשבת הייתי אצל המשפחה שלו וכל השבת ראו שהוא עשה הכל כדי לא לגעת בי אבל במוצא"ש הוא נשבר. הבהרתי לו שאנכנו צריכים להפרד ואף ניסיתי להפרד ממנו אבל הוא לא מסכים, הוא אומר שהוא לא מוכן לוותר על הקשר שלנו כי אני חשובה לו מדי והוא מוכן לעשות הכל בשביל שלא נפרד אבל הוא לא מסוגל לשמור נגיעה ממני...
אני אוהבת אותו וכואב לי כלכך בלב על זה שאני צריכה לעשות את זה אבל אני יודעת שזה הדבר הנכון. האם אני צודקת?!? הרי האהבה שלנו נבנת למתרת נישואין, ואין ביכולתי להינשא כעת, אז הייתי צריכה לחתוך נכון?
אני ממש שבורה מבפנים והדבר היחיד שמנחם אותי זה הידיעה שאני עושה נכון. אבל מה עם לא?!? מה עם כרגע איבדתי את אחד מהאנשים שאני הכי אוהבת?
אודה לך מעומק לבי אם תוכל להתיחס לשאלתי במהירות האפשרית על מנת שאם אני לא צודקת אז אוכל למזער את הנזק שנגרם לקשר שלנו.
בתודה מראש,
נ.ב. אין לי התנגדות ששאלתי תתפרסם באתר אולם אבקש רק כי תשמיט פרטים מזהים כגון שמי. שוב תודה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
רוב שלומות לך
ראשית - כל כך משמח לחוש בכאבך המעיד על זיקתך, הכל כך עמוקה לתורה ולמצוות, אשרייך, זיקה זאת צריכה למלא אותך בכוח באשר לאפשרות שלך לעשות מאמץ נוסף ולממש את אמונתך-ערכייך במציאות ולהימנע מנגיעה.
אין דרכי לתת תשובות גורפות באינטרנט, אלא להציע לפנייך אפשרויות מספר.
אפשרות א' - החיים מלאים התמודדויות - לפני הנישואין ואחריהם. הדרך להתמודד עם מצבי קונפליקט איננה על ידי מנוסה מהקונפליקט, אלא מההתגברות עליו.
גם לאחר הנישואין ישנם תקופות בהם יש להתרחק האחד מהשני, מה יהיה אז?
ולכן - עימדי על עקקרונותייך, בגבורה ובאומץ. הוא {ואולי אפילו את} רוצים לעשות עבירה?!, תפסי אומץ ואמרי {לעצמך ולחברך} בקול גדול-
"לא, לא!" והתרחקי! עשי זאת כמי שנס ממכונית דוהרת.
בשלוש הפעמים הראשונות זה יהיה קשה, כמו לחתוך בבשר החי.
אבל אחר כך, משהגבול יושם - הוא יהיה ברור, יהיה יותר קל.
יחד עם זאת יכול להיות שמה שיכול להקל על המאמץ, הוא קביעת תאריך לנישואין, לא מחר? אז בעוד חצי שנה, שמונה חודשים, ואפילו שנה. ייתכן ואי הודאות באשר לעתידו הברור של הקשר בינכם, מקשה על יכולת העמידה.
אפשרות ב' - במידה ואת יכולה לשוחח עם הוריך בפתיחות ובאמתיות. שתפי אותם בהתלבטות, ככתבה וכלשונה. הסבירי להם אותה יפה כמו שהסברת לי. אולי הם שכל כך אוהבים אותך ורוצים את טובתך, יחשבו שכדאי בכל זאת לזרז את החתונה?
אפשרות ג' - להגדיר תקופה ראויה לאירוסין וחתונה, ללא כל התחייבות, ולהקפיא את הקשר לזמן מה.
האמת היא שאני הרבה פחות אוהב את אפשרות ג' שיש בה 'בריחה' מסויימת.
לפעמים 'בריחה' כזאת היא חיונית, וראוי שאדם יברר לעצמו מתי הוא 'חלש' וזה קורה גם לחזקים ביותר.
אך באמת הכי נכון זה שנמצא בעצמנו את הכוחות הפנימיים הקיימים בנו - לעצור באדום.
הכבוד שהוא ירחוש לך במקרה כזהה {של עצירה באדום} והתשתית לחיי נישואין בריאים וערכיים בעתיד - תגדל במקרה זה , בעשרות מונים.
בברכת הצלחה
רפי פוירשטין