שאלה
שלום וברכה.
רציתי לשאול אותך על נושא שאני עוסק בו לאחרונה - השגחה. ישנן דעות ושיטות רבות ביהדות ומחוצה לה לגבי נושא זה. (למען הסדר הטוב: כשאני אומר ״השגחה״ אני מתכוון להתערבות של הקב״ה בעולם). ממה שקצת יצא לי לקרוא, הכי התחברתי לשיטתו של הרב מיכאל אברהם. הוא סובר שבעבר אמנם הייתה השגחה, אך היום אין. עולם כמנהגו נוהג, טבע, ובו בחירות והתערבויות של בני האדם. הבסיס לשיטה זו היא הסתכלות פשוטה, כנה ואמיתית על המציאות. זה מה שאנחנו רואים - טבע דטרמיניסטי, פרט לאדם כמובן שיש לו בחירה חופשית ומתערב בטבע. לכן גם התחברתי לשיטתו, כי זה מה שאנו רואים. כמובן שאפשר לבוא ולטעון שכשאנחנו לא רואים אז יש התערבות של קודשא בריך הוא, בבחינת אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי וכו׳. אך למה לנו להניח (תערו של אוקהם וכו׳).
מה שכן, שיטה זו לא פופולרית ביהדות, בלשון המעטה. בודדים האורתודוקסים המחוייבים למסורת ולהלכה שידגלו בכך שאין השגחה. אבל יש לנו שכל ועיניים, ואין אנו יכולים להתכחש אליהם. גם אם זה לא מיינסטרים. אי אפשר לפעול חזק עם השכל כשלומדים רש״י ותוספות, אך כשמגיעים לנושא רגיש כזה של השגחה אז ניתן לאינטואיציה הנוחה לנו לדחוק את הרציונליות.
כמובן שיש נפקא מינות רבות למי שסובר שאין השגחה: החל מהמשמעות שנותנים לתפילה, דרך תפיסה תאולוגית של האל וכלה ברמת האחריות המוטלת על האדם. מי שסובר שאין השגחה לא ישקיע בתפילה ואמירת תהלים על מנת להיוושע מצרה זו או אחרת (אני אומר ״ לא ישקיע״, משום שגם למי שסובר שאין השגחה, עדיין יש השפעה לתפילה מבחינה פסיכולוגית על האדם שיכולה לפעול הרבה עליו ועל סביבתו. העניין הוא שבעקבות התפילה הקב״ה לא יתערב בעולם. לכן אמנם יתפלל, אך לא יצפה ליותר מדי).
שיטה זו של הרב מיכאל נובעה מתזה שלימה על העולם והאנושות שמתבגרים, וכבר לא זקוקים לשינוי בטבע ע״מ להכיר בבורא. כמו כן יכולותינו הולכות ומתפתחות וממילא אנו זקוקים פחות להתערבותו של מי שאמר והיה העולם.
הנקודה שקצת מפריעה לי היא שאני רוצה להאמין שהקב״ה משגיח, באינטואיציה זה יותר מתאים, אבל מה לעשות שהשכל והכנות גוברים.
הארכתי די. מה שרציתי לבקש ממך זה לשמוע את דעתך/שיטתך בנושא, דעתך על מה שהצגתי או אפילו סתם נקודות למחשבה שיכולות לפתוח אופקים וכיווני מחשבה שונים. אשמח אם תימנע מלענות תשובת בסגנון מי סובר מה(פחות קריטי לי שהרמב״ם סובר כך וכך, כי הנחות היסוד של אריסטו לא מעניינות אותי- ואני לומד בישיבה של רמבמיסטים..., ושוב ההסתכלות הכנה על המציאות היא זו מבחינתי שמנתבת מהשאלה אל התשובה.
תודה, יוסף.
תשובה
שלום וברכה
הניסיון לקבוע מבחינה אמפירית אם יש השגחה או אם אין השגחה - נידון לכישלון מראש, שהלוא לא יכולה להיות שום אמת מידה שתתקבל כמי שיש בידה לקבוע האם הדבר הוא תוצאה של השגחה אפ לאוו. ניתן לשמוע, בעיקר בעולם החרדי, אין ספור סיפורים של אותות ומופתים והשגחה פרטית, אלא שרק המספרים אותם וקהל שומעיהם רואים בכך הוכחה שיש השגחה פרטית, ואלה שאינם מתוך המעגל משווים את זה ל״קבוצת הביקורת״ המלמדת שאין בסיפורים האלה הוכחה כלשהי; בדיוק באותה מידה, ניתן לבחון את כל הראיות של הרב מיכאל אברהם הי״ו שאין השגחה, ולהפעיל עליהם את אותו הטיעון בדיוק.
לאמור: לא תהיה תפארתך על הדרך הזו אשר אתה הולך בה, שכן אין לך אמת מידה של ממש היכולה לקבוע האם יש השגחה אלוהית אם לאוו.
הטענה שפעם זה היה אחרת והיום זה אחרת יכולה להיות נכונה בדיוק באותה מידה שהיא יכולה להיות לא נכונה. כמוה גם הטיעון שכיום אנחנו עדיין בגלות מצד התגלות ההשגחה - שזו סברא שנראית לי יותר מאשר ה״התבגרות״ שלנו, אולם גם אני מבין שטענה זו, מבחינה אמפירית, יכולה להיות נכונה בדיוק כפי שהיא יכולה להיות לא נכונה.
אני יכול רק להזמין אותך - לאמונתי.
אמונתי יונקת מהתנ״ך, ומאמונה עמוקה מאוד שהמציאות הזו מתנהלת בריקוד מתמיד, המתנהל בין האדם והעולם ובין הקב״ה. אני מניח שאתה מכיר היטב את ״תורת הבחינות״ שקוראת את שני היסודות האלה כבר בפרקי הבריאה: בפרק א של ספר בראשית עוזב כביכול הקב״ה את העולם לאחר יום השבת, ומניח את העולם למי שנברא בצלמו, ללא כל התערבות מצדו; בפרק ב של ספר בראשית אנו מוצאים את הקב״ה מעורב בפתרון כל הבעיות שיש בעולם. שניהם פרקי הבריאה, בשניהם כתוב משהו הפוך, ושניהם אמת. בלשונו של פרופ׳ אליצור המנוח: טעותם של אנשי ביקורת המקרא היא שהם סוברים שיש עולם אחוד ושני מקורות. האמת היא שהעולם הוא עולם כפול, ועל כן פרשת הבריאה היא פרשה כפולה.
אשר על כן, אני גם הולך לרופא וגם אומר תהילים; גם מתגייס לצבא וגם צם למען הניצחון; וכדו׳. זו נראית לי הבשלות המבוגרת שנכון לחיות לאורה, ולא ה״ילדותיות״ שיש בקביעה שעידן ההשגחה תם.
כל טוב