שאלה
בסעודת השבת האחרונה שני ילדי בוגרים בת 24 ובן 22 העלו שאלה
כיצד נגיב אם יחליטו לחלל שבת בחדר שלהם באופן שלא נרגיש.
מבחינתי שיעזבו את הבית ויגורו עם חברים אבל לא יחללו שבת בבית
מה עושים ???
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום איציק.
אחד התחומים הכי "חמים" אצלנו במוקד הוא יחסי הורים וילדים באופן כללי, וגם סביב ערכים והשקפות. ולכן שמחנו מאוד לקבל את השאלה המאוד משמעותית שלך.
יש לא מעט צעירים שהדבקות שלהם בשמירת מצוות "מתרככת", וזה יכול להשפיע גם על שמירת השבת. אגב, זה יכול לקרות גם באופן הפוך: לפעמים הילדים מתחזקים ודווקא ההורים "מתחלשים". האדם הוא יצור שחווה מדי פעם מעברים ושינויים, וזה טבעי. במיוחד אצל צעירים יש חיפוש מתמיד אחר אזור נוחות ערכי, חברתי ואישי, ולפעמים רק בגיל מאוחר יותר נוצרת התייצבות.
אתה כותב שאצלך הדברים מאוד ברורים וחד משמעייים: "בבית שלי ישמרו שבת". אני בטוח שגם בתחומים נוספים יש לך כללים ברורים. "בבית שלי יתלבשו/ידברו/יאכלו באופן מסוים". זה מובן ולגיטימי. יחד עם זאת, לפעולה הלגיטימית שלך יכולות להיות תוצאות. הילדים ימצאו את עצמם במצב של דיסוננס, מאבק פנימי. לסבול מאי נוחות משמעותית בשבת כדי לרצות את ההורים, או באמת לעזוב את הבית ולמצוא לעצמי מקום אחר? ובשתי האפשרויות תעלה אולי שאלה נוספת: אם ההורים כל כך מתקשים לקבל אותי כפי שאני, לקיים איתי שיח על מי שאני ועל מה שנוח לי, ולאהוב אותי באמת למרות השוני - מה זה אומר מבחינתי? האם אני רוצה/מצליח להמשיך לקיים איתם קשר קרוב ומשמעותי?
אפשר לומר שהשאלה היא האם מבחינתך הבית הוא "שלי" או "שלנו". לא במובן שהילדים הם שותפים שלך לכל דבר ולכל החלטה, אלא האם אתה רואה בהם גורם משמעותי וחשוב בבית, או שהם פשוט "דיירים". דייר או שוכר - תמיד אפשר להחליף. כמו שאומרים באנגלית: "It's my way - or the high way". לי זה לא משנה. תישאר, תלך, העיקר שיהיה פה בדיוק מה שאני מגדיר. הבית חשוב יותר מהאנשים שגרים בו. או שהשדר הוא אחר: אתם הילדים שלי. אתם חשובים לי. יש בינינו קשר רגשי משמעותי. בואו נדבר! אני מכן "לסבול" ולשמוע רעיונות משונים, העיקר לשמור איתכם על קשר קרוב וטוב. וגם לך תהיה הזדמנות להסביר איך אתה מרגיש, מה אתה חושב. הכל בנעימות ובסבלנות. במצב כזה יכולות להתקבל בסוף כל מיני החלטות, אבל גדל הסיכוי שהקשר הטוב יישמר. וזה חשוב. בין אם הם יהיו בבית וכן/לא יחללו שבת במרחב הפרטי בדיסקרטיות, ובין אם הם יבחרו/ייאלצו לעבור דירה, השיח יגדיל את הסיכויים שלא תהיו פתאום "ברוגז". שעדיין תישארו משפחה חמה ואכפתית.
אז הנה כמה הצעות עבורך, שתוכל לשקול ולבחון:
1. תקשורת ותיאום ציפיות
לפעמים הורים מרגישים מאוימים. שהילדים כביכול מרגישים יותר מדי בנוח להכתיב תנאים או לעשות "מה שבא להם". זה יכול להוביל לקצר בתקשורת ולשיח מאוד לוחמני בין הצדדים. במקרה הזה יש לי תחושה שהילדים מנסים "לבוא בטוב". כנראה שהם לא היו חייבים לשתף אותך בחילול השבת הסודי שלהם, אבל בחרו לעשות את זה כדי לא להסתיר דברים מאדם שמשמעותי עבורם. וזה איתות חיובי. זה אומר שהקשר איתך משמעותי עבורם. הם ממש לקחו כאן סיכון. לכן תוכל לשאול את עצמך: האם אתה מוכן להיענות לאתגר? האם אתה חושב שתהיה מסוגל לקיים איתם שיח סובלני, נינוח, נעים ולא אגרסיבי סביב הסוגיה? אם כן - זה יכול להיות מאוד משמעותי ליחסים ביניכם (שוב, בלי קשר להחלטה שתתקבל). אגב, אלה לא ילדים בני 3 ו 5, אלא 22 ו 24. תשובה בסגנון "כי ככה אני אמרתי" היא אולי לגיטימית מבחינתך, אבל לא באמת מספקת מצידם... יכול להיות שבאמת חשוב להם לברר מה העמדה שלך, מה דעתך, ומה ההדרכה שלך עבורם כדי שיוכלו לשקול את הדברים. אתה מצידך יכול להתעניין: מה הביא אותם למצב הזה? מה הם מרגישים בשבת ובכלל? מה היו רוצים שיהיה בעתיד?
2. מה כן עובד
נניח שהילדים כן יחללו שבת בחדרם בלי שאף אחד ירגיש. מה קורה חוץ מזה בקשר ביניכם? האם אתם כן רוצים לשבת לארוחת שבת ביחד? האם אתם יוצאים להליכה ושיחה בצהריים? האם במהלך השבוע יש לכם זמן איכות משותף? מה המשמעות של הקשר ביניכם - עבורך וגם עבורם? כי הרי הם לא "שוכרים חדר" אצלך בבית... כמו בזוגיות, גם בהורות שווה מדי פעם לברר ולהגדיר מחדש את מהות הקשר. לפעמים החיזוק של מה שעובד בקשר שלכם, יכול גם לתמוך בשוני שקיים בין הצדדים. כשאין מספיק תמיכה, לפעמים אחד מהצדדים ירגיש ש"שוברים את הכלים", מנתקים קשר, וגמרנו. וזה חבל.
3. להמשיך לשתף ולהתייעץ
עצם העובדה שלקחת יוזמה, פנית אלינו, שיתפת וביקשת עצה - זה דבר עצום! זה מחזק אצלי את התחושה שלא באמת קל לך כל כך "לשרטט קו בחול" ולומר להם: תבחרו ככה או ככה - לי זה לא משנה. כן משנה לך. כן אכפת לך. וזה מצוין! באכפתיות יש כאב, תסכול, רגש, אבל האדישות היא מסוכנת ועצובה הרבה יותר. כי יש בה ויתור וחוסר אונים. ולכן אני מזמין אותך להמשיך לדבר איתנו באמצעו המוקד הטלפוני: כוכבית 8298. נשמח לשוחח איתך בדיסקרטיות, לשמוע ממך יותר על מה שקורה, ולחשוב יחד איתך איך לא לוותר על הילדים.
המון הצלחה!
אוהד שקלים
מנהל מוקד חברים מקשיבים - OU ישראל