אחוזת דאונטון: הסדרה המצליחה עכשיו על המסך הגדול

אם יש דבר כזה "סרט נשים", אחוזת דאונטון היא ללא ספק ממתק קולנועי שינעם לחך. צפיתי בסרט בחברת קהל מעורב, ולא היה ספק שהגברים התלהבו פחות ומרבית מחיאות הכפיים, שנהוג להשמיע גם בבתי קולנוע בהקרנה ראשונה של סרט חדש לתקשורת, הגיעו מנשים. לאלה שצפו בשש העונות הטלוויזיונית של הסדרה שנקראה באותו השם, אין צורך להסביר במה מדובר.
אבל אם לא צפיתם, אז כמו על המרקע הקטן כך גם על המסך הגדול, "אחוזת דאונטון" שמפיצה טוליפ אנטרטיינמנט, הוא דרמה תקופתית, עם עשרות תלבושות יפיפיות בסגנון שנות העשרים של המאה שעברה, תכשיטים, רהיטים, ציורי שמן ענקיים וטפטים, כובעים, תצוגת אופנה בלתי פוסקת על רקע אחוזה אנגלית גדולה ומסוגננת במחוז יורקשייר הירוק באנגליה של ימי ג'ורג' החמישי. אפילו אם לא הייתה בסרט הזה עלילה כלל, הייתי נהנית מהמראות המרהיבים.
אבל יש כאן עוד ארבעה גורמים מענגים. הראשון, המאבק המעמדי הכפול בין המשרתים לאדונים באחוזה, ובין המשרתים של האחוזה למשרתים של ארמון המלוכה, המסתכלים מגבוה על המבשלת, המלבישה, הבטלר ויתר חברי הצוות המקומיים, הנחותים בעיניהם. לפתע מתברר שבחברה המעמדית של אנגליה במאה שעברה, אולי בעצם גם כיום, יש דרגות שונות אפילו בקרב המשרתים.
 
עונג שני שגרם להנאה גדולה גם בסדרת הטלוויזיה, הוא הדיאלוג השנון שבין כל המשתתפים, אדונים ומשרתים כאחד. הומור בריטי מאופק, אנדרסטייטמנט טיפוסי, ושפה אנגלית עילאית, מבוטאת בדייקנות אוקספורדית, רחוקה שנות אור גם מהאמריקאית המוכרת לנו וגם משפת הקוקני ששומעים ברחובות לונדון. אפילו המשרתים באחוזה, שלא מדברים בשפה המצוחצחת של האדונים, עדיין מתבטאים בכמה וכמה רמות מעל האנגלית המדוברת כיום. 
המעלה השלישית, המשחק המעולה. זה צפוי בעצם משחקנים בריטיים, ובראשם מגי סמית' המופלאה, שכל קמט וכל הרמת גבה וכל תנועה שלה, הם בית ספר למשחק, והיא מוכיחה שמוותר על שחקנים טובים כי הגיעו לגיל השלישי, עושה עוול לעצמו יותר מאשר להם. וטוב עשו יוצרי הסרט שלקחו יחד עם סמית' גם את כל השחקנים האחרים שהופיעו בטלוויזיה. כולם מעולים.

צילום: יחצ

 
והעונג הרביעי, כבר הזכרתי, היא תצוגת האופנה הבלתי פוסקת עם התסרוקות, התספורות, המלמלות, הפנינים וכו'.
אשר לעלילה. היא די קטנה ולאו דווקא חשובה. בני משפחת קראולי, אדוני אחוזת דאונטון, מתבשרים שהמלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי, מתכוונים להגיע לביקור. כולם נכנסים לסחרור נרגש של הכנות, התלבטויות לגבי המנות שיוגשו בארוחות, צחצוח כל חלק בארמון המגורים המשפחתי משטיחים ועד כלי הכסף, סדרי ישיבה, אורחים - כל מה שצפוי במקרה כזה. אלא שאז מתייצבים לפתע בפתח האחוזה צוותים שלמים של משרתי ארמון המלוכה, המנשלים את המשרתים המקומיים מתפקידיהם. כך מקובל, הם מצהירים בהתנשאות, בכל מקום אליו מגיע הזוג המלכותי. המאבק המתפתח בין שני המעמדות בקומת המשרתים, הגולש עד ביצוע נקמה מצחיקה אבל אפקטיבית, שלא אגלה מהי, הוא הלוז של הסיפור. אבל יש סיפורי משנה שתפקידם להראות שגם בני האצולה וחברי משפחת המלוכה הם בשר ודם עם חולשות, עלבונות, ומצוקות משפחתיות.
 
מבחינת הצופה הישראלית, זהו אסקפיזם טהור. בריחה מהנה לשעה וחצי מהמתחים והבעיות של חיי היום יום שלנו. אגב, הסיפור כאן עומד בפני עצמו ולא חייבים לדעת מה התרחש בסדרת הטלוויזיה כי להבין וליהנות.

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –

לביקורות נוספות