גבולות האחדות המשפחתית

בס"ד
שלום רב,
המצב שנוצר אכן מאוד מצער. אחדות המשפחה היא ערך עליון. לעיתים הצעירים לא כל כך יודעים להעריך זאת, אבל סבתא כמוך יודעת להעריך את הדבר החשוב הזה ובצדק רב.
כאשר משפחה מתרחבת, כל משפחה, היא זוכה לגוונים שונים, לכן כולם צריכים לעשות מאמץ עילאי לשמור על האחדות. כולם צריכים לעשות ויתורים כדי להיות יחד.
אמת זו נכונה לא רק למשפחה אלא גם לקהילה ואפילו לעם. אם כל אחד יתעקש על עמדתו ולא יסכים לשום ויתור, לעולם לא תהיה אחדות.
אבל כאן נשאלת שאלה גדולה מאוד: מי צריך לעשות את הויתור? על חשבון מה צריך להעשות הויתור?
נראה שעם כל הקושי, הויתור נדרש ממי שיש לו אפשרות לוותר.
אם לדוגמה, חושבים על בילוי משפחתי: יש אפשרות אחת זולה ואפשרות שניה יקרה, ויש במשפחה כאלה שהם חסרי אמצעים, ודאי, יותר פשוט שכולם ישתתפו בפעילות הזולה מאשר ידרשו מכולם להוציא סכום גדול על הפעילות היקרה.
אם יש מישהו צמחוני במשפחה וחושבים על סעודה בשרית או חלבית - פשוט שעבור אוכלי הבשר שתי הברירות שוות לעומת הצמחוני - אי אפשר לדרוש ממנו לאכול בשר.

נחזור למשפחה שלך. האם את יודעת שאנשים דתיים מבטאים את מסירותם לאמונתם בהקפדה יתרה על חינוך הילדים. הדבר לא מוכר בציבור הכללי, אבל משפחות דתיות בעלות הכנסה נמוכה, מוכנות להשקיע אלפי(!) שקלים בחודש לחינוך ילדיהם במסגרות פרטיות שונות שלדעת ההורים מעניקות את החינוך הנאות בדרך היותר שלימה.

הבת שלך יודעת שהילדים שלה שבגיל בית ספר יסודי, כמו כל הילדים, נוטים להתלהב מדברים משמחים ומרגשים. לא לחינם הנכד מבקש טקס אינדיאני - זה ודאי יהיה ארוע אטרקטיבי לילדים.
אם תנסי להזכר בילדות שלך, מהר מאוד יצופו לפניך ארועים אטרקטיביים, אפילו חד פעמיים, שנחשפת אליהם בילדותך: קירקס או לונה פרק...
דווקא משום כך הבת שלך נמנעת מלהביא את ילדיה שבגיל ´המאוד - מתרגש - מארוע´ הגיל ´המתלהב´.
נראה שעם כל הטענות כלפי הבת שלך, אין מקום להטיל את כל האחריות עליה. מי שהחליט לחגוג בטקס אינדיאני ורצה שכל המשפחה תשתתף צריך היה לשאול את עצמו: "האם כולם יכולים להשתתף?"
כאשר בן משפחה מחליט על ארוע מיוחד, ולא מגלה רגישות כלפי ענפים שונים במשפחה - גם הוא אחראי לתוצאה הלא נעימה.
יש כאן גם בעיה נוספת, את כותבת: "זו מסיבת יומולדת ולא בר מצווה" אבל בעולם המושגים של הבת שלך, הבחנה כזאת לא קיימת. אין דבר כזה ´יומולדת 13´. אם הבת שלך באה עם הילדים שלה ליום הולדת 13, הם באים ל´בר מצווה´ ואין כל אפשרות אחרת. בשפה שלהם אין משהו אחר בגיל 13 - יש רק בר מצווה.

נראה לי שדווקא בגלל החשיבות של אחדות המשפחה כדאי לתת לבת שלך הרגשה טובה שהיא לפחות מביאה את עצמה וחלק מצאצאיה, לא כדאי להעכיר עוד יותר את האוירה בגלל כעסים על העדרות הילדים היותר גדולים.
עם זאת האיכפתיות המאוד מוצדקת שלך כלפי החשיבות של ה-´יחד´ המשפחתי צריכה להיות מוקרנת לכל ענפי המשפחה - כל אחד צריך לקחת אחריות לכך שכאשר יש אצלו ארוע - הוא נעשה מתוך מחשבה שכולם ללא יוצא מהכלל יכולים להשתתף ולהרגיש נוח.