מחשבות טורדניות - מה עושים עם זה?

לשואלת היקרה שלום (ואולי שואל? לא סיפרת)

את מתארת מצב כל כך מוכר... תמיד הוא היה מוכר, אבל היום הוא מציף ממש את כולנו. הדמיון. נשמע שהדמיון שלך מקפיץ לך כל מיני שטויות לראש, ואז זה מבלבל. מה זה אומר עלי? מה עושים עם זה? למה זה עלה לי? זה בעצם מה שאני רוצה? ואיך להפסיק את זה?

בואי נתחיל מהסוף... הדמיון הזה שתיארת לא אומר כלום. הדמיון לא נשלט על ידינו. בכלל בכלל לא. הוא עצמאי בשטח. עושה מה שבא לו. לנו יש רק את היכולת איך להגיב למה שהוא מעלה. ואנחנו מבקשים דברים רק אם אנחנו רוצים אותם ומתכוונים אליהם.

עכשיו בואי נפרט קצת יותר. לדעתי, יש פה עניין של איזונים בין חלקים בנפש.

איזון והבדלה בין השכל לבין הדמיון. אבל לפני שנעשה סדר ואיזונים בנפש - נסתכל רגע איך היא בנויה.

בנפש יש 5 חלקים עיקריים: שכל, רגש, רצון, דמיון, וגוף. אני אנסה להסביר בקצרה ובלי לחפור עליהם, כי אנחנו צריכים להכיר קצת את הנפש כדי לעבוד איתה.

הגוף - הכוונה לכל המנגנונים האוטומטיים שמנהלים את המערכות הגופניות שלנו. (והחלק הזה פחות רלוונטי לענייננו)

השכל - זה החלק שבוחן את המציאות ומסיק ממנה מסקנות. מבין מה קורה, ומה ראוי שיקרה.

הרגש - הוא זה שנותן לנו מידע. מידע על מה שקורה אצלנו בנפש פנימה - עצב, התרגשות, או שמחה. הוא מספר לנו איך הולך לנפש שלנו עם המצב הנוכחי, יהיה אשר יהיה.

הרצון - הוא מה שמניע אותנו לפעולה. הוא מה שדוחף אותנו לחפש דברים, אנשים, מצבים, שאנחנו אוהבים, או להתרחק מהם, אם אנחנו לא אוהבים אותם . כמו שכולנו יודעים, יש רצונות טובים ורצונות רעים. לכולנו. ויש לנו בחירה לאיזה רצון להקשיב.

הדמיון - הוא המכחול שאיתו אנחנו מציירים לעצמנו את העתיד, את המחשבות, את הפחדים ואת הרגשות. הוא מאוד מאוד חשוב, כי הוא יודע לחבר את הרצון, הרגש והשכל למציאות. הדמיון יודע לקחת רגש מופשט של געגוע, לדוגמא, ולתת לו צבע וטעם, לתאר אותו לעצמנו. לכתוב אותו לתוך שיר. הוא יודע לקחת מחשבה שכלית של, נגיד לדוגמא : "זה משמעותי לעשות חסד" ולהלביש אותה בסיפור דמיוני על האדם העייף, שראה בצד הדרך זקנה עם פנצ'ר, ולמרות העייפות עצר ועזר לה, ואחרי שנים גילה שהיא היתה סבתא של אישתו לעתיד. הרעיון היה קיים כבר קודם, אבל עכשיו הוא חי, צבוע, מחובר לחיים. הדמיון אפילו יודע לקחת את הרצון המופשט שיהיה לי טוב יותר ולצייר את איך החיים שלי יראו אחרי שהמצב ישתפר. איך היום יום שלי יראה, איך הקשרים החברתיים שלי יראו, ואיך אני ארגיש.

כמו שאולי הבחנת, הדמיון הוא מדהים כשהוא מגיע אחרי שלושת הכוחות האחרים. כשיש יד שמחזיקה במכחול ומכוונת אותו פחות או יותר מה לצייר. אבל זה בעייתי יותר כשהדמיון מאבד שליטה ומתחיל לצייר דברים מעצמו. אם הדמיון מוביל, הוא עובד ללא הגיון, ללא רצון, ואפילו במנותק מהרגש. כל הקטע שלו זה שהוא בחור חופשי וחסר גבולות. הוא יכול לצייר מה שבא לו, בלי קשר למציאות, וכמו שתיארת ממש יפה, גם בלי קשר למה שאת רוצה באמת.

בשלב הבא, לפעמים, הוא גם יודע לגרור את כולם אחריו. פתאום השכל מתחיל למצוא "הוכחות" לדברים שהדמיון המציא, והרגש כמובן נלחץ מהמילים הלא הגיוניות שהמציא הדמיון, ופתאום הרצון שואל את עצמו אם הוא רצה את זה בעצמו או לא...

והיום, בעולם שבו אני ואת חיים, הדמיון מוביל. בגדול. רוב הסרטים, הפרסומות, המדיה, החברה, מדברים ישירות עם הדימיון. לא מספרים לנו בפרסומת למה זה נכון שיהיה לי רכב אלא ישר נותנים לנו לדמיין איך זה יראה וירגיש אם יהיה לי. וכמובן מכתיבים לנו גם מה לדמיין. מה שהמציאות הזו עושה זה שהיא מרגילה את הדמיון לעבוד לבד ולתת לו את הבמה המרכזית בחיים שלנו. אחרי זה, מה הפלא שקופצים לנו כל הזמן דמיונות לא הגיוניים לראש? הרי ההגיון מת מזמן.

אז עכשיו, כשאנחנו מבינים קצת יותר מה קורה, בואי נחשוב מה אפשר לעשות בקשר לזה מחר בבוקר.

הדבר שלדעתי הכי יכול לעזור, זה להתאמן על להבדיל - מה בא לי מהשכל, מהרגש, מהרצון, ומה בא אלי מהדמיון. זה דורש טיפה השקעה, והתבוננות פנימית, אבל בגיל שלך, ועם המודעות העצמית שנשמע שיש לך זה לגמרי אפשרי.

תמצאי מקום שקט, שימי מוזיקה אם את אוהבת (אני מעדיף בלי מילים), תעצמי עיניים ותנשמי עמוק. אחרי כמה נשימות תתחילי לנסות לשים לב לעומק למה שקורה סביבך. מה את שומעת? איך מרגיש מה שאת יושבת עליו, נוגעת בו או נשענת עליו? איזה ריחות את מריחה? ממש תשימי לב לתחושות הפיזיות של הגוף שלך. איך את מרגישה בגוף? תעשי ממש סריקה על הגוף עם המחשבה.

אחרי שסיימת את זה, תעברי פנימה יותר, ותנסי לשים לב איזה דמיונות עולים לך. (בלי להילחם בהם או משהו, רק להתבונן, כמו בתחושות הפיזיות). תני להם לעלות ותשימי לב מה בא. אחר כך, תצללי פנימה יותר ותנסי לזהות מה את מרגישה. איזה רגשות עולים לך. זה יכול להיות רגשות נעימים או קשים, בכל מקרה, פשוט תתבונני בהם ותני להם לעלות, ולחלוף.

עכשיו, תצללי עוד יותר ותנסי לחשוב מה את רוצה. כל מיני רצונות. קשורים למה שדמיינת קודם או שלא. . ממה את פוחדת, איפה היית רוצה להשתפר, מה את רוצה להפסיק לעשות ומה בא לך לארוחת ערב. מה שעולה - סבבה.

ובסוף - תחשבי רגע על מה שעלה. שוב, לא במלחמה מול מה שעלה, אלא פשוט תני לשכל להביע ברוגע את דעתו על כל הנושא. מה חשוב ומה פחות, מה הגיוני ומה לא כל כך. מה הדבר הנכון לעשות בסיטואציה, ואיך הכי טוב לעשות אותו.

תנסי לשים לב להבדל בין דבר לדבר. יכול להיות לדוגמא מצב שעולות לך מחשבות על נסיעה לבית ספר. את מדמיינת פנצ'ר בגלגל שיגרום לאוטובוס לתאונה, את מרגישה התרגשות כי בבית הספר יש היום פעילות שאת אוהבת במיוחד, ואת בכלל רוצה להצליח להיפתח יותר ולהצליח להיות יותר "את" עם חברות שלך שתפגשי באוטובוס. והשכל… השכל שלך מעריך שרמת הפתיחות שלך סבירה, ויכולה להשתפר, שהסיכוי לפנצ'ר הוא פחות מ0.5% ושגם אם כן זה לא יגרום ליותר מידי נזק. הוא מחשב אם יש לך איך להתכונן לפעילות בבית הספר, ומתכנן תוכנית מסודרת לשיפור הפתיחות מול חברות שלך. (למען הסר ספק - המצאתי (כלומר דמיינתי) את כל התרחיש הזה מא' ועד ת'. אין לי מושג איך הפתיחות שלך…)

כשסיימת לחשוב, קחי עוד כמה נשימות עמוקות, תחזרי להקשיב לקולות שמסביב ולאט לאט תפתחי עיניים.

זה לא פשוט. כשעושים את זה בהתחלה הדעת מוסחת למיליון דברים כל דקה. אל תתרגשי ותחזירי אותה בעדינות לנושא. אחרי כמה פעמים שמתרגלים את כל הסיפור הזה מתחילים גם להצליח להתרכז יותר וגם להבחין יותר בקלות בין הפעולות של החלקים השונים בנפש. גם בחיים עצמם. סביר שתצליחי הרבה יותר בקלות להבחין ולומר לעצמך בבירור תוך כדי החיים איך את מרגישה, מה את רוצה, ושהמחשבה המפחידה שעלתה לך הרגע היא בסך הכל דמיון. אפשר להתעלם ממנה ולהמשיך הלאה. את תדעי גם לזהות מתי משפט שחשבת עליו הוא דווקא משהו שאת רוצה (כלומר מבקשת) ומתי לא. כבר עכשיו, כשאת יודע מה מגיעה מאיפה, יהיה לך יותר קל להתנהל. ויכול להיות גם שלאט לאט, כשהדמיונות יישארו רק דמיונות בעינייך, הם יקטנו. כמו ילד שלא מתרגשים מההצקות שלו אז הוא מפסיק להציק.

ובסוף - עוד כמה עצות פשוטות ויעילות:

תשתפי את מה שעובר עלייך. מבט של אדם אחר תמיד יכול לפקס ולעשות סדר במה שעובר עלינו וגם לתת תחושה יותר קלה להתמודדות.

תתרגלי לומר לעצמך בקלילות - "זו רק מחשבה" או "זה רק דמיון". המסר בכיף יכול להיקלט ככה.

במקום לדמיין מציאות - תיצרי אותה. לדוגמא, תחשבי מה את צריכה לעשות בשביל שאנשים יחבבו אותך, ותעשי את זה. ככה גם יהיה לך קל להבין שבלי מאמץ הדמיון לא עוזר, וגם תהפכי את הרצונות למציאות.

בכל פעם שאת לא בטוחה - תשאלי מישהו שאת סומכת עליו. ("תגידי, הגיוני שהגשר הזה עכשיו ייפול, או שסתם אני מדמיינת?")

תני יותר מקום וכבוד לשכל בחיים שלך. ככה הוא יהיה גם דומיננטי יותר בניתוח של המציאות.

רק אור וטוב,

נתנאל

(6)