הציפייה מנשים לתפקוד מלא בזמן המחזור היא מוגזמת ומנותקת מהמציאות

מן המוסכמות היא שכל אישה מקבלת מחזור בצורה אחרת. יש את אלו שהתקופה בחודש עוברת עליהן בנחת, השינויים הפיזיולוגיים מתקבלים בשמחה, מצב הרוח מאוזן והכל תחת שליטה. יש את אלו שכואב להן רק ביום הראשון או השני, מצב הרוח נע מדי פעם אך מודע לעצמו, ההורמונלים עולים ויורדים אך אין אתגר שכדור אדוויל לא יכול לפתור.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאקושי בזוגיות? פוסט טראומה? הכל מתבטא אצלך ברחם

  12/07/20 14:16

ויש את אלה שסובלות, ממש. מתפתלות מכאבים עד שכמעט ולא יכולות לנשום. נעות במהירות קיצונית בין בכי מטורף לפרצי אהבה, בין כעס ורצון לחנוק מישהו לעצב עמוק שמשתלט על כולך. רעבות כמו במוצאי יום כיפור ורגע לאחר מכן חסרות תיאבון לגמרי. רק רוצות שמישהו יחבק אותן אבל לא מוכנות שאף אחד ייגע בהן. הגוף כולו כואב, מהבטן ועד הגב, פתאום גם הראש מצטרף לחגיגה, ושום דבר לא עוזר. מנסות בקבוק חם על הבטן, בולעות כדורים כמו נרקומן מיומן, שותות גלונים של מים, וכלום. גזירה מלמעלה.

קשה להסביר את התחושה הפיזית

קצת כאילו מישהו בועט לך בבטן בלי הפסקה, קצת כאילו יש לך להקיא אבל אין לך את מה, משהו בין פטישים מבפנים לגרזנים מבחוץ. לצערי, אני לא מגזימה. עם כל התהליך הזה שמתחולל בתוכך, תנודות קיצוניות במצבי הרוח וכאבים משתקים, את נאלצת לתפקד כרגיל. לשבת בספסל הלימודים ולהתרכז בשיעור כמו כולם, לתפקד בעבודה כרגיל ולהיות פרודוקטיבית ויעילה כמו בכל יום אחר, לשחק עם הילדים ולהכין ארוחת צהריים ולקפל את הכביסה, כי מסתבר שאין ימי חופש במחזור, וחבל שכך, אבל את הדיון הזה נשאיר לפעם אחרת. 

אבל חוץ מהכאב הפיזי, החלק הקשה באמת הוא מצבי הרוח המשתנים. אולי כי זה משפיע יותר על הסובבים אותך, אולי כי פחות מאמינים לך. כי קל לחשוב שאת סתם מתרצת, שאת משתמשת במחזור שלך כסיבה להיות פחות נחמדה, קצת יותר מרושעת, לפרוק עצבים ותסכול על העולם. וזה לא מנותק לגמרי מהמציאות, אבל זו גם לא המציאות.

אנחנו לא בוחרות בזה

אני מאמינה שכל אישה הייתה מוותרת על ההורמונים המשתוללים בשביל כמה ימים של חוסר נחמדות. אנחנו לא בוחרות לצפות בסרטון של ילד נכנס לגן ולפרוץ בבכי. אנחנו לא בוחרות להתעצבן בטירוף רק בגלל שנגמרה הפסטה. אנחנו לא בוחרות להיכנס לבאסה בלי סיבה, אנחנו לא רוצות בזה ולרוב גם לא שולטות בזה. הגוף שלנו עובר תהליך שמשפיע על כל חלק בנו. זה משפיע עלינו ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית. זה גורם לנו להיות פחות נחמדות, יותר עצבניות, קצת מפלצתיות אפילו. 

זה לא אומר שאתם צריכים לספוג את העצבים שלנו. זה לא מאפשר לנו להיות רעות וקרות בלי להתחשב בסובבים אותנו, כי אין ספק שגם בתקופת המחזור מערכת הערכים והנימוסים שלנו ממשיכה לפעול. כל מה שאני מבקשת הוא שתבינו. גם אם אנחנו אומרות לכם בוקר טוב בלי החיוך הרגיל והזורח, גם אם היום אנחנו פחות חדות, פחות מהירות, ואולי עובדות קצת פחות טוב. גם אם כבר כמה דקות אנחנו לא עושות כלום, רק יושבות בכיסא ומתפתלות מכאבים, פשוט תבינו, תבינו שאתם לא מבינים.

בשבילכם העולם ממשיך לפעול כרגיל גם בימים האלה ושום דבר לא נעצר לרגע. יש משימות שצריך לבצע, יש יעדים שצריך להגיע אליהם, יש עבודה ולימודים וילדים ועוד כל כך הרבה דברים. העניין הוא שגם בשבילנו החיים לא נעצרים, הם רק ממשיכים קצת יותר לאט ועם הרבה יותר הורמונים. לעולם לא תוכלו להבין ואני גם לא מבקשת, רק רוצה שתנסו. זה בטח הרבה פחות כואב.