התמודדות נפש בעולם הדתי היא נושא מושתק ולרוב לא מדובר. דתיים ודתיות מתמודדים באופן יום-יומי עם הפרעות ומחלות שונות, ונאלצים לחיות בשקט עם תחושת האשמה. אתר כיפה לקח על עצמו להעלות את המודעות בנושא, בכנס שיערך בט''ו בטבת 8.1, ומטרתו לחשוף את הקהל הדתי לתחום ולסלק ממנו את הפחד. יועצת ההלכה והעובדת הסוציאלית שרית חן קרויטורו מכירה מקרוב את העולם של התמודדות נפש בפן הדתי. בשנה האחרונה היא זכתה בפרס "והגית בו" מטעם המכון הגבוה לתורה על המחקר שערכה בנושא טורדנות כפייתית בטהרת המשפחה.
-
עוד באותו נושא"אין מי שלא חווה משבר או מתמודד עם מצוקה רגשית"
22/12/22 14:32
היא עובדת סוציאלית כבר 15 שנה ובשנים האחרונות אף משמשת כיועצת הלכה, "כשסיימתי ללמוד בתכנית של היועצות התחלתי לעבוד באתר 'נשמת', וכך נחשפתי ליותר ויותר שאלות שמה שבלט בהן הוא שיש שם מאפיינים של OCD", כך היא מספרת על ההתחלה.
שרית-חן קרויטורו צילום: פרטי
"בגלל הרקע המקצועי שלי זה תפס אותי והתחלתי לחקור את זה קצת יותר לעומק, גם בפן ההלכתי וגם ברמה המקצועית. ככל שעסקתי בשני הנושאים האלה הבנתי שיש הרבה התייחסות לנושא של טורדנות בעולם ההלכה, אבל כמעט ואין התייחסות למרחב הזה של טהרת המשפחה. למרות שברור לכל מי שעוסק בהלכה שהתופעה הזאת קיימת, הנושא לפעמים נמצא בטאבו".
"מה שהנחה אותי היו כמה מישורים חשובים, כשהראשון בהם הוא מודעות בקרב הנשים. שידעו להבין שיש משהו לא בסדר, שיש להן יותר לחץ או חרדה ממצוות אחרות, שיש הרבה נשים שמתמודדות עם זה ומנהלות סביב זה המון יסורי מצפון ורגשות אשמה. היה לנו חשוב לפתח אצל הנשים מודעות לזיהוי התסמינים: להבין מה מאפיין את ההפרעה הזאת, איך זה עובד על המוח, ולהבחין בין שאלה הלכתית לשאלה שנובעת ממצוקה נפשית".
שיתוף פעולה משולש
היא ביקשה להעלות באופן כללי את השיח של הלכה ובריאות הנפש, "ולתת גם לאנשי ההלכה את הרקע המקצועי הבסיסי להבין את המושג 'טורדנות כפייתית', איך הם יכולים לזהות את זה ומהי צורת המענה גם בתוכן וגם באופן. קודם כל התשובה ברמה ההלכתית, ואחר כך בליווי ומענה של הנשים".
בנוסף, קרויטורו ביקשה לקדם שיתוף פעולה משולש: הדמות ההלכתית, איש המקצוע והאישה. "המשולש הזה קריטי ליכולת של האישה להתמודד ולעבור תהליך טיפול משמעותי ברמה ההלכתית וברמה המקצועית. זה חשוב שרבנים ובלניות ידעו לזהות בשלב הראשון את המאפיינים ולהציע לאישה לפנות למערך של טיפול, אבל יש ערך גדול מאוד במי שמוכן גם להיות שותף בעצמו בתהליך הטיפולי".
מה הביטויים לטורדנות כפייתית שמצאת במחקר?
"זה מתחלק לצורת התוכן ההלכתי והמאפיין הלשוני. מתוך השאלה רואים שהאישה יודעת את התשובה ברמה הקוגנטיבית, אך ברמה הנפשית לא מרגישה שהיא יודעת. זה מתבטא בנשים ששואלות כמה פעמים את אותה שאלה שוב ושוב. זה מוביל אותן למחשבות, רגשות ותחושות נפשיות ופיזיות של חוסר, ומכניס אותן גם לכפייתיות וגם להימנעות. לפעמים נשים מדמיינות כתמים אדומים או רואות דברים ברזולוציות מזעריות, ולכן הן נמנעות מלהסתכל, מתקלחות בחושך ולא לובשות שום דבר לבן. פעמים רבות זה מתבטא בהתארגנות לטבילה: שעות רבות קודם לכן, לפעמים אפילו ימים, הימנעות מלאכול באותו יום, קציצת ציפורניים עד הבשר, וגם אחרי כל זה לא בטוחות בכשירותן".
צילום: shutterstock
"הקב''ה לא מחפש אותנו"
איך אפשר להתמודד עם הבעיה הזו?
"יש טיפול ל-OCD, שהבסיס שלו הוא בעיקר התנהגותי ובמקרים מסוימים יש צורך גם בשילוב תרופתי. מה שאנחנו מנסים לעשות בטיפול זה לאפשר לבן אדם להישאר עם הספק בלי לחזור על הפעולה שלו פעם נוספת, ולהיכנס בהדרגה למרחבים של ההימנעות. אנחנו מתאמצים לשדר למוח שהסכנה לא גדולה, ושאפשר להתמודד עם העובדה שיש דברים לא ודאים. ההלכה מציגה לא פעם שיש מקום לספקות, והמטרה שלנו היא להגיע לידיעה גם בנפש שאפשר להפסיק לנסות גם אם התחושה היא של חוסר שלמות. זו עבודה שצריכה להיעשות בצורה הדרגתית ומלווה אבל היא בהחלט נותנת פירות. מבחינתי יש פה גם פן רוחני, להבין שהקב''ה לא מחפש אותנו ושיש רצון שאישה תהיה מותרת לבעלה. התורה לא מנוגדת לנפש של האדם וכשיש מצב שבו מצווה גורמת לסבל צריך לפנות גם לדמות הלכתית וגם לדמות טיפולית".
יש הכרה לנושא הזה בקרב המוסד הרבני?
"אני חושבת שיש מודעות מסוימת. יש פסקי הלכה שמתייחסים לנושא של טורדנות כפייתית, אפילו שהם משתמשים במונח 'נערווין', הלקוח מידייש. זה בדרך כלל פחות עוסק בטהרת המשפחה אבל קיים בנושאים אחרים, ויש אפילו הרצאות לרבנים ובלניות סביב זה. יש היום הרבה יותר מודעות ממה שהייתה בעבר ועדיין יש עוד דרך ארוכה. אני חושבת שבאופן כללי השיח המלחיץ סביב הנושא של טהרת המשפחה, שמאיים ושם על האישה אחריות כבדה כל כך, פחות רלוונטי לימינו. חשוב לקדם שיח מקרב יותר, ולעודד את הנשים לשמור את ההלכה מתוך אהבה ואמונה אמיתית בה".