שאלה:
אני אדם רגיש ופגיע מהסביבה עד מאוד. חוץ מזה אני אדם ביקורתי ושיפוטי כלפי עצמי, דבר שהורס לי את החיים. למשל השבוע הייתי צריכה ללמוד תוכנה חדשה בעבודה, אבל אז התמלאתי בחרדה שלא אבין ולא אצליח. וכשאני מנסה להתאמץ יותר זה לא הולך, אני מתבלבלת ומרגישה טיפשה עוד יותר... אני לא יודעת איך לשנות את עצמי! ומה לעשות עם עצמי בכלל...
תשובה:
שלום רונית יקרה.
קראתי את שאלתך, באתי מיד לענות ואז נעצרתי... השאלה שלך היא לכאורה "פשוטה", טבעית, ונורמלית. אנשים רבים חיים עם ביקורת עצמית רבה וגם עם רגישות גבוהה. אך דווקא בשל כך אני מרגישה כי שאלתך חשובה, עיקרית ומשמעותית מאוד.
ההתמודדות הזו שלכאורה היא "פשוטה" יכולה להחליש, לבלבל ואף לייסר את הנפש, ממש כמו שכתבת, ימים שלמים. ביקורת עצמית גבוהה מחזקת בתוכנו את תחושת "האין". מה אין בי, מה אני חסרה, במה אינני טובה ומה לא ניתן למצוא בי... אין זה סוד, שההתעסקות הקבועה ב"אין", מחלישה את כוחות הנפש והחיות הפנימית- מאווד. אמנם אנו נוטים לחשוב כי הביקורתיות העצמית יכולה לסייע לנו להשתנות ולהתקדם, אך בפועל אנו מגלים כי היא זו שדווקא מחלישה ומרחיקה את האפשרות לשינוי של ממש...
כל אדם שואף להרגיש מכובד ובעל ערך. כולנו זקוקים לחוש כי יש לנו מה להעניק ולתת מעצמנו. זהו הכוח הפנימי שדוחף אותנו להעז, לפעול, לתת ולנסות. דווקא תחושת אלו של אמון וכוח- הן הסוללות את הדרך ליצירת שינויים ולהתפתחות מתמדת.
כתבת בשאלתך שאת רגישה מאוד מהסביבה וגם ביקורתית כלפי עצמך. ייתכן ששתי הנקודות הללו מתחברות ומשפיעות זו על זו.גם הרגישות והפגיעות מהסביבה וגם הביקורתיות העצמית קשורות למיקוד- באין.
ברגע שאת עצמך מרוכזת בחסרונות, במה שאינו מספיק טוב, את באופן אוטומטי מרגישה חסרה יותר. הערך העצמי שלך בעיני עצמך יורד, וכך גם החיות, המוטיבציה והאמון העצמי. מתוך תחושות אלו, באופן טבעי את נמצאת במקום יותר פגיע. כשהערך העצמי שלנו נמוך, אנו יותר חשופים לפגיעות מהסביבה.
מדוע?
מחקרים רבים וגם החיים מלמדים שהאדם קולט מהסביבה את מה שהוא עצמו מרגיש. ואספר לך סיפור. יש לנו זוג חברים טובים, שהבעל גדל כבן יחיד ואהוב להורים מקסימים. מדי פעם אני שומעת אותו אומר (בפשטות ולא "בגאווה") את הדברים הללו בסגנונות שונים: 'איזה כיף להיות אהוב, בכל מקום אני מרגיש אהוב ומקובל...'.
האיש הזה מרגיש אהוב בתוכו- כך הוא משדר, מאמין, וכך הוא גם קולט.
ומעבר לזה, כשאנו בעצמנו מחוברים לטוב שבנו, מרגישים את הערך העצמי, את היכולות, את האור הפנימי ואת החוסן האישי שלנו, יותר קל להתמודד עם ביקורת או עם יחס פוגע מהסביבה. הביטחון העצמי נותן כוח "לסנן", להעביר הלאה, או גם לא "להתרגש" מכל מילה שמישהו אומר. כי החוויה העצמית הבסיסית היא טובה וחיובית.
יתרה מכך, הרי אין לנו אפשרות לשלוט במה שאחרים יגידו לנו. הדבר היחיד שיש לנו שליטה עליו הוא האופן שבו אנו מתייחסים לדברים. ואני מאמינה כי ככל שאת עצמך תלמדי להיות סלחנית לעצמך, ליהנות מהטוב שבך, לדרוש פחות, ולפרגן יותר- כך תגדילי גם את היכולת לעמוד בחוזק מול אי אלו אמירות שונות.
כך גם לגבי היכולת ללמוד דברים חדשים. ברגע שאת מלאה בתוכך בביקורת עצמית על מה שאת לא יודעת או לא מוצלחת, את מעוררת באופן מידי את חוסר הביטחון שלך גם לגבי הדבר החדש אותו את נדרשת ללמוד, והחרדה העצמית עלולה לצוף.
אך כשאת לוחשת בתוכך (בלי לחץ) מילים של אמון, של יכולת ושל שלווה- את משנה את המחשבה ואת ההרגשה. אני זוכרת למשל כשלמדתי נהיגה וחששתי שלא אעבור את הטסט. באותו הזמן הייתי אומרת לעצמי: "כמעט לכל העולם יש רישיון, גברים ונשים, חכמים ופחות חכמים, בני נוער צעירים וקשישים.. אז מדוע שגם אני בעז"ה לא אצליח?".
אינני יודעת אם הסגנון הזה מתאים לך, אך חשוב שתמצאי לעצמך את מה שמעודד ומרגיע אותך. חרדה, פעמים רבות איננה משהו רציונלי. אלא היא נובעת מפחדים דימיוניים, שמתגברים ומתגברים... בעז"ה את תצליחי. אם הצלחת לעמוד בכל כך הרבה משימות חיים (ועבודה... ) עד כה- יש בתוכך את כל הסיכויים להצליח לעבור בהצלחה גם עם זה.
כתבת בסוף דברייך שאינך יודעת איך להשתנות. בעיני, הדבר היחידי שאת צריכה לשנות הוא- המיקוד בטוב. זו לדעתי משימת החיים שלך. אל תוותרי. תחפשי את הדרכים והכלים, תתמידי, תשתדלי, תתפללי- ובעז"ה תצליחי.
מאחלת לך הרב טוב,
עין טובה, רכות, שמחה בחלקך ושפע גדול בכל.
הכותבת הינה מטפלת זוגית ואישית, מחברת הספר "אוצרות פנימיים" מנחת קבוצות ומרצה