"כל שנה אותו הסיפור", אורה מספרת לי בפגישה השבועית שלנו, "שבועות מגיע ואני לגמרי לבד! נהוראי פשוט לא נמצא ואני לגמרי לבד עם כל ההכנות והילדים. והשנה זה הולך להיות עוד יותר סיוט", "למה?" שאלתי.
-
עוד באותו נושאבעלי פוטר מהעבודה והוא לא מתפקד- מה לעשות?
17/05/23 20:09
"כי השנה יש 3 ימים רצופים של חג-שבת. הוא צריך לישון בחמישי כדי שיהיה לו כוח ללמוד לילה שלם, נשאר ער כל הלילה כדי ללמוד ואז הוא ישן חצי מהיום למחרת כי הוא למד כל הלילה", היא מתרעמת
"אני לא מבין מה את רוצה ממני". נהוראי לא יכול עוד לשתוק, "את רוצה שאוותר על לימוד ליל שבועות? מה אני אמור לעשות?".
"אז לך תלמד! אני את החג הזה עושה אצל ההורים שלי", אורה קוראת.
נהוראי ואורה הם לא היחידים שחווים את התסכול סביב נושא הלימוד בליל שבועות. וגם אם לא יוצא לכם לדבר על הנושא, אולי ההתמודדות הזו היא מנת חלקכם. חג, שמטבעו הוא סמל למשפחתיות, הופך למוקד של ויכוחים ומתחים ולימוד התורה שאמור להוסיף אהבה ואחווה הופך למושא מרמור.
אז מה אפשר לעשות?
כיצד לגשר בין הרצונות, הצרכים והפערים של בני הזוג?
1. להיות עזר ולא כנגד – בכל מריבה או ויכוח זוגי יש לנו שתי אפשרויות: לראות את האחר כמי שמגיע נגדנו, כאדם שרק רוצה להרע לנו, לנצח אותנו בנוק אאוט של אמירות נחרצות. או לראות את האחר כמי שיש לו דעה שונה, דעה שלא תמיד קל לנו לקבל אותה או להבין אותה, דעה שמאוד מקוממת אותנו אבל בסוף מדובר בדרך הסתכלות שונה. מטרת האחר במקרה הזה היא לא להכאיב לנו אלא להביא את עצמו ואת הקול שלו, את מה שחשוב לו לתוך השיח הזוגי.
2. מי צודק - האם נהוראי הוא היחיד שצודק או שמא אורה היא זו שצודקת? אם נביט על הדברים באופן הזה, שניהם יפסידו. גם הוא צודק וגם היא. העניין כאן הוא לא הצדק אלא התחושה. כל אחד מהם מרגיש שהאחר לא מספיק רואה אותו ואת צרכיו. כל אחד מהם מרגיש זנוח ועזוב ולכן הרבה פעמים זוגות משתמשים במשפט "מה שלא הולך במוח, הולך בכוח" ומפעילים מניפולציות (את רוצה שאוותר על הלימוד? איזו מין אשה דתייה את?) וכוחנות (אני הולכת להורים שלי!) על מנת לשכנע בצדקת דרכם. אם רק יצליחו להבין מה כואב להם ומה כואב לאחר השיח כולו היה נראה אחרת.
אם רק נוכל לצאת מהעמדה המתגוננת וההישרדותית
3. שותפות – מתוך כך הפתרון הוא אך ורק דרך ההבנה שאנחנו שותפים. אלו לא ההכנות של אורה מול לימוד התורה של נהוראי. אלו ההכנות של שניהם ולימוד התורה של שניהם, כל אחד מהם מייצג את האחר בתחומו. לנהוראי יש אינטרס שלאורה יהיה קל ונעים במהלך החג כמו שלאורה יש אינטרס שנהוראי ילמד במהלך החג. כמו כן, כזוג ומובילי משפחה יש ערכים מסוימים שאנחנו רוצים לחיות על פיהם. יש ערכים מסוימים שעבורם אנחנו מסכימים לשלם "מחיר" (לדוגמה ערך לימוד התורה או ערך שלום הבית) כל זוג צריך לברר מהו הערך המוביל בעיניו. רק מתוך מבט של שותפות יהיה אפשר להגיע למצב שבו "האמת והשלום אהבו".
4. להבין את הצורך – מתוך מבט של שותפות יוצאים ממקום "שורד ונלחם" אל מקום שבו אנחנו פתוחים לשמוע – למה כל אחד זקוק? ואיך אפשר לענות על הצורך של כל אחד באופן יצירתי? אם אורה צריכה עזרה בהכנות לקראת החג, האם יש אפשרות לבשל לחג מוקדם יותר או לילה קודם כך שנהוראי יוכל עדיין לישון לקראת הלימוד? או האם נהוראי מעדיף ללמוד עד חצי הלילה, ללכת לישון ולהשלים את הלימוד ביום למחרת? או האם יש אפשרות לקבל עזרה של נערה במהלך שבועות? או ללכת להתארח אצל משפחה? או אפילו להתאגד מספר משפחות ביחד כדי שהנשים יוכלו לתמוך אחת בשנייה? פתרונות אינם חסרים, ב"ה, והם לא הבעיה אבל הם יתאפשרו אך ורק אם נוכל לרגע לצאת מהעמדה המתגוננת וההישרדותית לעמדה של פתיחות וקבלת האחר גם אם הוא שונה ממני.
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.