פרשת המרגלים המתוארת בפרשתנו הינה אחד מהמאורעות הקשים שידע עם ישראל. בעצם עקב חטא זה נגזר על דור שלם (האנשים בלבד ולא הנשים) למות במדבר ולא להכנס לארץ.
כאשר אנו מתבוננים בפרשה (וקשה להבין מה קורה בה ובפרשיות אחרות בספר במדבר ובספר שמות, בלי להתבונן בספר דברים גם כן) אנו רואים שבעצם גם משה רבינו הסכים לשליחת המרגלים, עד כדי כך שבספר דברים משה מעיד על עצמו "ויטב בעיני הדבר", אם כן נשאלת השאלה מה גרם לכך שמהלך שאפילו משה חשבו כחיובי הפך להיות טראומתי שכזה.
לפני שהננו באים להתעמק בחטאם של המרגלים, עלינו לדעת שבעצם לא נשלחו המרגלים לרגל את הארץ, הם לא מרגלים - הם נשלחו לתור את הארץ, בחינת תיירים לפני עליה, לפני שנכנסים בנ"י לארץ לנחול נחלותיהם, שלחו אנשים לבדוק את השטח (משום הכי לא יצא איש משבט לוי שהרי אינו נוחל נחלה), אולם הם בשלב כלשהוא בדרך מעלו בשליחותם והחלו רואים עצמם כמרגלים. (אם רוצים ללמוד איך שולחים מרגלים נתבונן בספר יהושע ביריחו ובעי או אצל משה ביעזר, שם אין אנו יודעים כלל מי ההולכים והינם בקבוצה קטנה).
כעת יכולים אנו להכנס לחטאם של המרגלים. העם שהיה רגיל במדבר להנהגה נסית, בו אסור לאדם להתערב במעשה הבורא, ידע שהנה הוא הולך להכנס לארץ ישראל, שם יודע הוא, תפסיק ההנהגה הנסית ותתחלף בהנהגה טבעית, כלומר העם שהיה רגיל עד עכשיו לשאת עיניו לשמים ולחכות שירד לחם מן הארץ, יצטרך להתרגל לשאת עיניו לארץ ולעבד את הקרקע ולחכות שיצא לחם מן הארץ בעודו באותו זמן מוביל ישר חזרה לשמים.
אם כן אומרים העם היות ואנו הולכים להיות בהנהגה טבעית, אנו רוצים לנהוג בדרך זו, ע"פ הראליה ולשלח אנשים שיראו את הארץ ואת התנאים הפיסיים בה לפני שהננו עולים, לא שאין אנו מאמינים בהקב"ה, אלא שזו הדרך לנהוג כשההנהגה טבעית. ועל כך אומר משה "ויטב בעיני הדבר", דבר זה הנו פעולה חיובית (אולם הקב"ה טען שעדיין לא מוכנים העם לכך לכן לא ציוה לשלח). וזה מה שבאות הפרשיות שאחרי חטא המרגלים ללמדנו - הפרשת חלה, ניסוך המים וציצית הבאים כנגד המן, הבאר וענני הכבוד.
אולם כשהגיעו לארץ ונתקלו בענקים ובראליה המציאותית בארץ, החלו פועלים ע"פ הראליה לבדה בלא האמונה, עד כדי אמירתם "כי חזק הוא ממנו" - מהקב"ה, על כך אומר משה ובדבר הזה התגלה שבעצם אינכם מאמינים כלל בד' אלקיכם, התגלה שהראליה מנצחת אצלכם את האמונה. לא שלא צריך להסתכל במפות, בדוחו"ת ובמציאות, אלא שיש להסתכל בהם ולאחר מכן לפעול מתוך אמונה אע"פ מה שנאמר בדוחו"ת (כפי שנהג בן גוריון בהכרזת המדינה, שע"פ הדוחו"ת היה כדאי להמתין והוא הניחם אחר כבוד בצד והכריז בכ"ז). על יהשע וכלב אומרים "טובה הארץ מאד מאד", כל מה שאתם אומרים נכון אבל היות הארץ טובה גוברת על כך והיות והקב"ה הבטיחנו שנצליח עלה נעלה ויכל נוכל לה. כי מה שאנו צריכים אינה צדקות של ביהמ"ד, אלא להצליח לצאת אל החוץ מהחממה ולהשאר צדיק גם בתנאים הטבעיים שבחוץ.
על כן כשרואה כלב שמתגברת הראליה על האמונה, הולך הוא להתחזק ולהתחבר לנצח בקברי אבות, אך זאת לא במנותק מהמציאות העכשוית, כאמרו "ככחי אז כחי עתה", צריך להתחבר לעבר ומתוכו להמשיך אל עבר העכשיו והעתיד מתוך אמונה אמיתית שד' דיבר טוב על ישראל.
אמונה אל מול ראליה
מהו בעצם חטאם של המרגלים? והיאך צריך להיות האיזון בין אמונה לריאליה?
