מי לא יצא ממצרים?

בפרשתנו נותנת לנו התורה, את הנתון המספרי של העם היהודי בזמן יציאת מצרים: "כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" (שמות יב, לז). שש מאות אלף, היו רק הגברים למעלה מגיל 20. אם נוסיף למספר זה גם את הנשים והילדים, נגיע בודאי למספר של כמה מליונים. אמנם רק 210 שנה קודם לכן, מנה העם היהודי 70 נפש בלבד (בראשית מו, כז). אך בתחילת ספר שמות (א, ז) מספרת לנו התורה על הריבוי הטבעי הגדול, שהיה בזמן קצר למשפחות בני ישראל: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם".
האם שש מאות אלף אלו, היו כל צאצאי אברהם יצחק ויעקב באותו דור? האם היו יהודים נוספים, שלא רצו להצטרף למשה ויוצאי מצרים? אנו רואים בדורנו, שיש יהודים רבים שטוב להם בארצות מגוריהם בחו"ל. הרבה מהם אינם מעלים בכלל על דעתם, אפשרות עליה לארץ. מבחינתם ארצות מגוריהם כיום, הם מושבם הקבוע. האם יתכן שכך היה גם בעבר, שהיו יהודים שלא רצו לצאת ממצרים אלא להשתקע ולהשאר בה?
כשנבדוק במקורות נגלה, שאכן כך היה גם אז. במדרש (שמות רבה פרשה יד, ג) כתוב, שיהודים רבים עזבו אז את דרך ההלכה. המעמד הכלכלי והתנאים החומריים, היו חשובים להם יותר משמירה על יהדותם. הם יצרו קשרים טובים עם המצריים, והגיעו למעמד כלכלי וחברתי גבוה. הם לא הגיעו יותר לבתי הכנסת, וילדיהם לא התחנכו בבתי הספר היהודים. במשך הדורות, רובם איבדו לחלוטין את זהותם היהודית. כשמשה הכין את בני ישראל ליציאת מצרים, אותם יהודים לא רצו לצאת. הם העדיפו להשאר במצבם הכלכלי הנוח, ולא לצאת למדבר. לא הפריע להם שחבריהם המצרים, הם אלו המתעללים באחיהם היהודים.
הבעיה עם יהודים אלו היתה, שלמרות שהם עצמם כבר ניתקו את עצמם מהעם היהודי, בעיני המצרים הם המשיכו להחשב כיהודים. כשהמצרים נענשו ב ־ 10 מכות מצרים, היו צריכים יהודים מתבוללים אלו להענש ולהצטרף עמהם. אולם אילו היו גם הם נהרגים עם שאר המצריים, היו המכות מאבדות את האפקט שלהם. המצרים היו מסיקים בטעות שגם היהודים נענשים כמותם, ולא היו רואים את השגחת ה' המיוחדת ושמירתו על עם ישראל.
הפתרון לבעיה זו, היה עצוב מאד. כל אותם יהודים מתבוללים אלו, מתו בשלושת הימים של מכת חושך. בימים אלו, המצריים לא ראו ולא ידעו מה קורה בארצם. הם לא ידעו על המתים הרבים, שמתו ונקברו על ידי היהודים בשלושת ימי האפילה.

מה היה מספרם של אותם יהודים מתבוללים, שלא יצאו ממצרים? התשובה לשאלה זו, מפחידה מאד. ברש"י (שמות יג, יז) מובא, שהשש מאות אלף שכן יצאו ממצרים, היו רק 20 אחוז מהעם היהודי! שמונים אחוזים בחרו לאבד את זהותם היהודית, ולהשאר במצרים!
במדרש תנחומא (בשלח א), מובאות אף דעות קשות עוד יותר. יש אומרים שהיוצאים היו אחד מחמש מאות, ויש אומרים אחד מחמשת אלפים!
אנו לומדים מכאן, שהעזיבה הרבה של היהדות שמתרחשת בדורנו, אינה תופעה חדשה. כמובן שאין אנו רוצים חלילה במיתתם של אלו, שאיבדו את יהדותם. אמנם אנו מביטים בצער ובכאב, על כל האלפים שאובדים בכל יום ויום לעם היהודי. במיוחד בקהילות הגולה אנו רואים את ההתבוללות הגדולה, ואחוז מאבדי הזהות היהודית. כואב לנו מאד, כשאנו קוראים את דברי הגמרא (סנהדרין קיא). הגמרא מנבאת לנו, שכשם שביציאת מצרים רק אחוז קטן מהעם נגאל, כך יהיה גם בגאולה השלישית, המתחוללת בדורנו.
נתוני ההתבוללות מראים היום בבירור, שבעוד מספר שנים לא יהיו עוד קהילות יהודיות שאינם דתיות בחו"ל. בבתי הספר החילוניים, וכן בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, אחוזי ההתבוללות ואובדן הזהות היהודית קרובים ל ־ 70 אחוזים.
אין היום שום ספק, שמי שחשוב לו שנכדיו יהיו יהודים, חייב לשלוח את ילדיו לחינוך הדתי. הנסיון לחנך לזהות יהודית ללא הדת היהודית, רק דחה את ההתבוללות לעוד דור אחד או שניים.
בישראל המצב כרגע עדיין טוב יותר, כיון שהנוער גדל עם יותר ידע על יהדותו ונפגש בעיקר עם בני זוג יהודיים. אמנם גם שם, עם העליה הגדולה מרוסיה שחלק גדול ממנה אינו יהודי, שיעור נישואי התערובת הולך ועולה. בכל קהילות הגולה אנו פוגשים גם ישראלים יורדים, שהתחנכו וגדלו בחינוך בישראל. היום, הכסף חשוב להם יותר מהשמירה על יהדותם ויהדות ילדיהם.
למרות הנתונים הפסימיים והכואבים, יש גם נקודה אופטימית של אור. אנו לומדים ממצב העם היהודי במצרים, שגם כשמצבו הרוחני של העם ירוד מאד, הקב"ה לא עוזב אותנו. גם אם ממשיכי המסורת הם מיעוט קטן, עדיין העם הוא אהוב בעיני ה' וזוכה לגאולה. בודאי היו כאלו שאמרו על משה רבינו, כפי שגם ישנם הטוענים היום, שלא יתכן שהגאולה תבוא במצב רוחני ירוד כזה. אנו רואים שבעבר זכינו לגאולה למרות המצב, למרות ההתבוללות, ולמרות עזיבת המסורת. כשם שזכינו אז לגאולה ראשונה, כך אנו זוכים היום לגאולה שלישית. כעת אנו מצפים, שגם הגאולה הרוחנית והשיבה ליהדות, יגיעו במהרה.