קוסמוס והיסטוריה

מרצ'ה אליאדה, מגדולי חוקרי הדתות של המאה הקודם, אימת בין שתי תפיסות מהותיות של הזמן - התפיסה הקוסמולוגית והתפיסה ההיסטורית.
בתפיסה הקוסמולוגית, מה שאליאדה כינה "המיתוס של השיבה הנצחית",הזמן הוא מעגלי, הכול חוזר על עצמו, כאשר תנועת הזמן היא אחורנית, חזרה להוויית העולם בראשיתה.
תפיסה זו נועצה בין היתר בהתבוננות בעולם הטבע: כל שנה הכול חוזר על עצמו, באביב הכול פורח, במהלך השנה הצמחייה נעלמת אבל באביב הבא הכול נולד מחדש.

כנגד תפיסה זו, הרווחת בעולם הפאגני, אליאדה רואה את היהדות כמי שמביאה לעולם את התפיסה ההיסטורית, בה הזמן והעולם צועדים קדימה.

ביטוי לתפיסה זו הוא סיפור המבול. בעולם הקדום הרבה תרבויות הכירו סיפור על מבול שמחק את העולם, הסיפור בתורה בא לא רק כדי לחזור על הידוע כבר אלא להביא את המסר שהמבול לא יחזור על עצמו. העולם שוב לא ייהרס, אפשר לבנות ולהתקדם.

חשיבותה של התפיסה ההיסטורית הוא שיש מקום למוסר ולערכים. שבתפיסה האחרת, שהכול חוזר על עצמו כמו עונות הטבע, שום דבר לא יכול להשתנות, וממילא אין משמעות או השלכות למעשי האדם.

את החידוש שאליאדה מייחס ליהדות הוא לא רואה כבשורה לאנושות, אדרבה, אליאדה היה פאשיסט אנטי-שמי, ובאופן אישי הוא הזדהה עם תפיסה הקוסמולוגית.
לאליאדה היה הבנה חלקית בלבד של היהדות , לאמתו של דבר היהדות לא המירה את התפיסה הקוסמולוגית אלא הוסיפה עליו, וביהדות קיימת שילוב ייחודי בין הקוסמולוגי והיסטורי. דימוי שהשתמש בו פרנץ רוזנצוויג ביחס לתפיסה המורכבות של היהדות לזמן הוא לא קו ולא עיגול אלא ספיראלה שהוא , מעגליות שנע כלפי מעלה.

לדעתי, תפיסה מורכבת זו של הזמן ושל המציאות עולה בתיאור של חגי ישראל בפרשת אמור, כפי אפרט בוידיאו:

[embed]http://video.jew2go.co.il/Kipa/yakovNagan/060511.flv[/embed]