עידן התקשורת המודרני מקשר את קצוות תבל לכפר גלובלי קטן. להתפתחות זו יש השלכות לשוניות משמעותיות, כגון דחיקת ניבים מקומיים בשפות שונות מפני ניבים שליטים, וכגון התבססות השפה האנגלית כשפה בינלאומית. גם רשת האינטרנט תרמה רבות להרחבת השימוש בשפה האנגלית, אם כי ברמה רדודה יחסית.
בתקופות עתיקות יותר, היו גם כן השפעות לשונית בין אזורים שונים, אך הם היו בהיקף מצומצם יותר, וארכו זמן רב הרבה יותר. השפעות כאלה יכלו לנבוע מכוחו של שלטון אימפריאלי ששפתו חדרה לכל רחבי האימפריה, אך יכלו לנבוע גם מגורמים זוטרים עממיים, אשר להם גם כן כוח רב.
אחד הגורמים להשפעות לשוניות בין שפות שונות בעולם העתיק הוא אמצעי התקשורת של פעם - המסחר. הסוחרים עוברים בין הארצות ומוכרים אוצרות ארץ זו בארץ זו, וההיפך, ועם מרכולתם החומרית מעבירים גם אוצרות לשוניים.
סוחרים כאלו מצאנו בפרשתנו (לז, כה), במעשה מכירת יוסף:
וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד, וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.
כידוע, בהמשך הסיפור נזכר שעברו שם "אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים", ושהמדנים מכרו אותו אל מצרים, ונחלקו בכך המפרשים (לשון מחלוקת ולשון חלוקה): גישה אחת רואה את הגורמים הנזכרים כנבדלים זה מזה, "והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה" (לשון רש"י לז, כח), ויוסף עבר מיד ליד: "וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים" (רש"י שם). לעומתה, רואה גישה אחרת במונחים השונים - ישמעאלים, מדינים, מדנים - שמות שונים לאותם הסוחרים, הבאים ממשפחות קרובות של נוודים בדואים. הישמעאלים הם מצאצאי ישמעאל אשר שכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה (ראה סוף פרשת חיי שרה, כה, יח); והמדנים והמדינים הם מצאצאי מדן ומדין בני אברהם וקטורה: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן וְאֶת-מְדָן וְאֶת-מִדְיָן וְאֶת-יִשְׁבָּק, וְאֶת-שׁוּחַ" (בראשית כה, א-ב). נמצא שהישמעאלים והמדינים והמדנים הם אחים מן האב, ולפי הזיהוי של קטורה עם הגר הם אחים גם מן האם, והכתוב מכנה את שיירת הסוחרים בשמות שונים הקרובים זה לזה הן מבחינה משפחתית והן מבחינת עיסוקם ואופיים התרבותי.
אגב אורחא, נשים לב לביטוי 'אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים'. האֹרחה היא שיירה ההולכת באֹרַח = בדרך. באחרית הימים יאמרו עמים רבים העולים אל הר ה' ואל ביתו אשר בירושלים: 'וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו' (ישעיהו ב, ג). ו'בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ אֳרָחוֹת, וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת' (שופטים ה, ו). גם 'אֹרַח כַּנָּשִׁים' האמור אצל שרה (בראשית יח, יא) מקביל ל'כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי' האמור אצל רחל (בראשית לא, לה). בהתאם לכך, האוֹרֵחַ אשר נטה ללון (ירמיהו יד, ח) הוא האדם העובר בדרך ('עובר אֹרח' - ישעיהו לג, ח), ומלון האורחים (ירמיהו ט, א) הוא מקום לינתם של הולכי האורחות.
ונשוב לסוחרים עוברי הדרכים, המתווכים בין לשונות העמים. מצאנו עוד בפרשתנו בסיפור ירידת יהודה מאת אחיו (לח, ב):
וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ...
האמנם עבר יהודה על רצון אברהם אשר השביע את עבדו "אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (כד, ג), ועל רצון יצחק אשר רעות בנות כנען בעיניו, ואשר ציוה את יעקב שלא יקח אשה מבנות כנען (כח, א; ו; ח), והלך ולקח לו מבנות הכנעני?
רבים מן המפרשים יישבו קושי זה בכך שהתואר 'כנעני' המלוה את שוע זה, חותנו של יהודה, אין משמעותו כנעני מזרע כנען בנו הצעיר של חם בן נח, אלא כנעני = סוחר. ומצאנו משמעות זו במקומות אחדים בתנ"ך.
הדוגמא הבולטת ביותר - בישעיהו פרק כג, העוסק ב'משא צֹר'. העיר צור אשר במדינת לבנון היתה בעבר הרחוק אי המוקף ים, אשר נתחבר אל היבשה רק בעמל אדיר שנעשה באמצעות שפיכת כמויות עצומות של עפר כדי לאפשר כיבוש קרקעי של צור, אשר היתה מעצמה ימית חזקה. שליטתה של צור בים הביאה אותה גם לשלוט על דרכי המסחר, ובכך להתעשר עושר גדול. במשא צור מתייחס ישעיהו שוב ושוב לשלטונה של צור בים, ולעיסוקה במסחר. בתוך דבריו אומר ישעיהו (כג, ח-ט):
מִי יָעַץ זֹאת, עַל-צֹר הַמַּעֲטִירָה, אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי-אָרֶץ? ה' צבאות יְעָצָהּ, לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל-צְבִי, לְהָקֵל כָּל-נִכְבַּדֵּי-אָרֶץ.
ומפרש רד"ק: "מי היה יועץ להחריב צור, שתקום עצתו, לולי כי האל יתברך יעץ, ועצתו תקום; כי צור היתה עיר גדולה ומעטירה, כלומר נותנת עטרה למלכה ולעמה מרוב עשרה וכבודה, ולמי היה עולה על לב להחריבה? כי סוחריה היו שרים - היו נחשבים כמו שרים, וכנעניה (=סוחריה) כמו נכבדי ארץ".
כיוצא בזה ב'אשת חיל' (משלי לא, כד):
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר, וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
מסתבר שהסוחר נקרא כנעני מפני שהכנענים היו סוחרים. המקצוע נקרא על שם העם העוסק בו. אכן, עם ישראל במשך שנות גלותו עסק בעיקר במסחר, אולם ברור כי היה זה כורח המציאות הגלותית שגרם לכך, ולא אופיו של העם. ראינו שהכנענים שימשו כסוחרים, וכמותם גם הישעמאלים המדינים והמדנים תושבי המדבר, ואף הפיניקים תושבי צור עוברי אורחות ימים (על פי תהלים ח, ט).
חוקר הלשון, יחזקאל קוטשר, בספרו המענין "מלים ותולדותיהן" (עמ' 53 ואילך), טוען שלשון המקרא עצמה מלמדת שעם ישראל לא היה מן העוסקים המובהקים במסחר. הכיצד? הוא מראה כי מונחים מקצועיים הקשורים למסחר, המצויים בלשון העברית המקראית ובלשון חז"ל, אין מוצאם עברי, אלא שאולים הם מלשונות זרות - אכדית, שומרית, ארמית, ויוונית.
כך, למשל, מראה קוטשר ש'שטר' מוצאו בשורש האכדי שמשמעותו קשורה לכתיבה, וש'מחיר' אינו מצוי כשורש עברי, ומוצאו גם הוא במלה אכדית שמשמעותה קשורה לקבלה של דבר תמורת דבר. אמנם ה'ערבון' - הנזכר אף בפרשתנו: "אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ..." (לח, יז) - אכן ממוצא עברי, ומן העברית הגיע עד היוונית והלטינית (ראה גם שם עמ' 83).
נמצא כי גדול הוא כוחן של אורחות המסחר גם להעברת סחורה לשונית.
שקדים צימוקים ואגוזים
חירה רעהו העדולמי של יהודה חיפש את הקדשה, לתת לה את גדי העזים מצֹאנו של יהודה, ולקחת את הערבון מידה, אולם לא מצאהּ. כאשר מדווח חירה ליהודה על המצב המביך, אומר יהודה (לח, כג):
תִּקַּח-לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.
מהו פשרה של המלה 'תִּקַּח'? מי הוא אשר יקח?
צורת העתיד בעברית מאחדת שני גופים לצורה אחת. לדוגמא: הפועל תִּשְׁמַע - יכול להתפרש בשני אופנים: אתה תשמע, או היא תשמע. וגם בפסוקנו: אתה תקח לה את הגדי בכל זאת, ותמשיך לנסות להוציא ממנה את הערבון, שמא נהיה לבוז; או: היא תקח לה את הערבון, ולא נמשיך לשאול ולחפש אחריה, שמא נהיה לבוז.
אכן רס"ג בתרגומו פירש באופן הראשון: "תקחנו לה עוד פעם, כדי שלא נהיה לחרפה"; אולם רוב המפרשים נקטו בדרך השניה, כנראה כיון שבפסוקנו זה מסיים הכתוב את נושא החיפוש אחר הקדשה.
ספק דומה בזיהוי הגוף של צורת פועל בעתיד, ניתן להעלות בפיוט 'ידיד נפש' של רבי אליעזר אזכרי, בעל ספר חרדים:
תאיר ארץ מכבודך, נגילה ונשמחה בך.
מי תאיר? אתה הקב"ה, המכונה 'חביב' בשורה הקודמת, או הארץ היא שתאיר?
ועוד הבדל לשוני בין שתי האפשרויות: אם עושה הפעולה הוא הקב"ה, הרי שהוא מאיר את הארץ, כלומר הפועל 'תאיר' הוא פועל יוצא; ואם הארץ היא המאירה, הרי שהפועל 'תאיר' הוא פועל עומד, ואכמ"ל.
ובכן, "מה היתה כוונת המשורר"?
נראה שהמשורר בנה את הביטוי הנזכר בשירו על הפסוק ביחזקאל (מג, ב):
וְהִנֵּה, כְּבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.
נמצא, שכוונת הפייטן לבקש מן הקב"ה שייגלה, ויפרוש עלינו את סוכת שלומו, באופן שהארץ תאיר מגילוי כבוד ה' המלא את כל הארץ.
שבת שלום ומבורך!
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב ברוך ברנר לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.