ערך הזיכרון
אחד מהיסודות של עולם היהדות הוא הזיכרון. זיכרון עמלק, יום זיכרון לנפטר ו"זכרון למעשה בראשית", הם דוגמאות ליישום של הערך החשוב הזה.
נושא הזיכרון תופס את המקום המשמעותי ביותר לגבי יציאת מצרים. בשבתות ובחגים אנו מציינים פעמים רבות "זכר ליציאת מצרים" ובתפילותינו אנו מזכירים בכל יום את ניסי יציאת מצרים. מפורסמת המשנה במסכת ברכות (פרק א, משנה ה), על החובה לזכור את יציאת מצרים כל יום, כדברים המפורשים בתורה: "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך".
לשם מה יש לזכור את יציאת מצרים? לשאלה זו ניתנו תשובות רבות ברבדים שונים ומגוונים. החל מן הדברים הנראים מפשוטו של מקרא, דרך פרשנותם של חז"ל ומפרשים אחרים, ועד עניינים שבסוד ובקבלה.
בעיון זה נעסוק בדבריו של השפת אמת בנידון זה.
מטרת יציאת מצרים
על הפסוקים בפרשתינו המתארים את גאולת ישראל ממצרים, אומר השפת אמת כך:
"והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכו וידעתם כי אני ה המוציא וכו (שמות פרק ו,פסוקים ו-ז). ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים היה לידע שה יתברך הוציאנו משם, ולכן צריך לזכור תמיד יציאת מצרים" (תרל"ד, ד"ה "והוצאתי").
אנו מכירים היטב את ארבעת לשונות הגאולה. השפת אמת לוקח את אותם ארבע לשונות העוסקות ביציאת ממצרים, ומסמן להם מטרה אחת. כלומר, לכל השלבים הללו אין מטרה לכשעצמן - אין ערך סופי ומוחלט בעצם היציאה ממצרים וההצלה מהעבודה הקשה. אלא, שלבי הגאולה הם רק אמצעים למטרה נכספת יותר. למרבה הפלא, אותה מטרה נעלה לא קשורה לעבודת ה במדבר, למתן תורה או לכניסה לארץ. המטרה נמצאת בדברי הפסוק המופיע מיד אחר כך: "וידעתם כי אני ה א-לקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". אם עד היום קראנו את הפסוק בדגש על חלקו השני, המבליט את עניין ההצלה והגאולה עצמם, הרי שהשפת אמת מלמד אותנו שהדגש בפסוק הוא דווקא על חלקו הראשון - הידיעה כי ה הוא זה שהוציא אותנו ממצרים והוא זה שפעל וניהל את כל ענייני ההצלה.
זיכרון יציאת מצרים
מה הקשר בין הידיעה הזו לזיכרון יציאת מצרים? ממשיך השפת אמת באותה התורה:
"והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל, לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים. וכפי מה שיודעין וזוכרין שה יתברך הוציאנו, אין צורך להיות בפועל תוך המיצר, כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כוחי ועוצם ידי וכו, אז צריכים להביאו במיצר, ושיראה כי הכל מה יתברך... ויציאת מצרים היא הכנה לדורות... וכפי מה שהאדם זוכר ביציאת מצרים כן מתעורר אצלו יציאת מצרים בכל זמן..." .
מטרת זיכרון יציאת מצרים לדורות, על פי השפת אמת, הוא לא כדי לתאר את הסיפור ההיסטורי של ההצלה והישועה (החצי השני של הפסוק שהוזכר לעיל), שהרי הסיפור ההיסטורי תם ונשלם. אנו צריכים לזכור את המטרה העמוקה יותר של התהליך במצרים - הידיעה הברורה (הפועל "לדעת" בתנ"ך, משמעו תחושה חזקה של וודאות), שה הוא זה שמנהל את הכל, וכל אשר קורה ומתרחש נובע מה: "וידעתם כי אני ה א-לקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים".
"מן המיצר..."
כעת, כשהשפת אמת מנותק מהמישור ההיסטורי, הוא יכול לתת לדברים את העוצמות שיש בהם לכל אדם באשר הוא ובכל מצב. מצרים שווה ל"מיצר". ל"מיצר" יש משמעות כפולה (ע"פ מילון ספיר): המשמעות האחת היא צרה ומצוקה, והשנייה היא מקום צר. לשתי המשמעויות מכנה משותף שקשור לאותו יסוד: הצרה והצער.
השפת אמת מחדש שארץ מצרים היא הסמל והדגם לכל חוויה של צרה ומצוקה, לכל פעם שאדם מרגיש כאילו הוא על גשר צר מאד וחייו נתונים בסכנה, או כאשר מצב נפשו בכי רע. תפקיד המיצרים הללו זהה למטרת שיעבוד בני ישראל במצרים: לחנך ולהורות ש"הכל מה יתברך". כשהאדם חש שהוא בתוך מיצר וקשה לו, עליו לדעת שהדברים נובעים מכך שלא הרגיש שיש ה בקרבו, כי הוא חי בתחושה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". תפקיד הצרות הוא להזכיר לאדם כי "הוא (הקב"ה) הנותן לך כח לעשות חיל". יציאת מצרים היא בעצם הדגל והסמל לכך שתמיד האדם צריך להרגיש שמי שמנהל את ענייניו, משגיח ופועל עליו - זה הקב"ה, וזו התחושה שצריכה להוביל את האדם בחייו.
על פי היסוד הזה נבין את סוף הדברים שצוטטו. מטרת הזיכרון (ביהדות בכלל, ולגבי יציאת מצרים בפרט), אינה לעורר נוסטלגיות והרהורים נוגים על העבר - יש לזיכרון מטרה חיובית לגבי העתיד. מטרת יציאת מצרים באה להפנים באדם את אותה המידה שהזכרנו, ולכן ככל שאדם יזכור בצורה חזקה יותר (בכמות ובאיכות), את יציאת מצרים, זה יותר ישפיע על עבודת ה שלו ועל יחסו לקב"ה בהווה ובעתיד. טבעו של האדם נוטה דווקא להבלטה עצמית של אישיותו, ולכן יש צורך בתזכורת תמידית שהכל הוא בסיעתא דשמיא.
ההכנה לגאולה
בהמשך דבריו מאיר לנו השפת אמת מסר נוסף מהתהליך הזה, שאותו עברו בני ישראל במצרים הרבה לפנינו:
"וה יתברך צווה להגיד זה לבני ישראל במצרים כי היו צועקים מעבודה קשה בפועל. ואחר כך, ששמעו ממשה רבינו עליו השלום כי אחר הגאולה יחול עליהם שם שמים - ולקחתי וכו והייתי לכם לא-לקים, וגבר אצלם צער זה שעל ידי שיעבוד מצרים אין יכולין להתקרב לה יתברך לקבל עול מלכותו, ודאגו על זה. והיה זה הכנה לגאולה, והוא ללמוד גם לנו על זה שמצפין לגאולה כדי להיות עבדי ה יתברך שיחול עלינו שמו יתברך, על ידי זה נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן"
לא רק אנחנו, באמצעות הזיכרון, מפנימים את המסר הזה, אלא זהו תהליך שעבר על עם ישראל עצמם בתוך שיעבוד מצרים. כאשר עם ישראל מצליח לשמוע את קול ה למרות הצרות והשיעבודים, ומצטער על כך ששיעבוד מצרים גורם לו להפסיד את חווית ההתקרבות לה - דבר זה כשלעצמו הוא הכנה לגאולה.
ההכנה לגאולה נובעת משני גורמים:
א - ההבנה על מה שהשעבוד מונע מהם והצער על כך. הבנה זו יוצרת זיקה שלילית לגלות ולשיעבוד.
ב - התקווה והציפייה לאותה הבטחה עתידית שה יהיה להם לא-לקים.
השפת אמת מסיים בדברי עידוד לחסידיו ולנו: גם היום, אם רק נצפה ובאמת נרצה בגאולה, אם רק נשתוקק באמת לאותה חוויה אידיאלית של להיות עבדי ה - הרי זה עצמו כבר הכנה לגאולה השלמה.