פעמיים בתורה מוזכרת מלחמת עמלק: הפעם הראשונה בפרשת בשלח, והפעם השנייה בפרשת כי תצא. כשמעיינים בשתי הפרשיות מגלים כי בעצם לאותה מלחמה גורלית היו שתי פנים. וכך כותבת התורה בספר שמות (יז):
"ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר".
ואילו בספר דברים (כה) מובא נימוק אחר למלחמה:
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים".
בספר שמות מתוארת מלחמת עמלק כמלחמה של הקב"ה ואילו בספר דברים משמע שהמלחמה היא של ישראל. ננסה לעמוד על המשמעויות השונות של מלחמת עמלק דרך דרשותיו של הקדושת לוי.
הנה הם באים ימים של שקט
מוכים וחבולים פוגשים בני ישראל לראשונה את העמלק. רגע אחד לאחר שהם ראו את ההצלה הגדולה, אמרו שירה והגיעו לשיא רוחני נדיר - מגיע עמלק ונכנס לזירה.
כאשר הבקשה הטבעית היא לקצת שקט ומנוחה, לנסות לעכל את מה שעבר עלינו ולאן מועדות פנינו, ברגע זה מגיח עמלק ברפידים ומתחיל לזנב את הנחשלים.
על הפסוק 'ויסעו מרפידים' אומר המדרש שריפו ידיהם מן התורה. רפיון הידים שלכאורה כל כך מתבקש - אותה הבקשה לקצת שקט - כמעט והביא חורבן על עם ישראל.
לכל אחד יש את העמלק שבו
רבי לוי יצחק בדרשתו הראשונה לפורים כותב שבכל אחד יש עמלק קטן. עמלק אינה רק אומה הנלחמת בקב"ה ובישראל, עמלק היא תכונות נפש, שמכניסה את האדם לתוך פסיביות, ייאוש ומכות גורל:
"ויסעו מרפידים, שרפו ידיהם מעבודת ה'. ולא ירא את אלוקים, ועל ידי זה תזכור מאד שלא יכשילך כח עמלק. וזהו שכתוב מחה תמחה מלבבך שורש הרע ולכפות אותו תחת הטוב".
עמלק מנסה ליצור רפיון וחולשה באדם. אדם צריך לעשות מחיית עמלק בלבו, ע"י זה שהוא כופה את עמלק תחת הטוב. מהי אותה כפייה? ממשיך רבי לוי יצחק ומסביר:
"וזהו שכתוב והיה כאשר ירים משה את ידו, רצה לומר כוחו המכונה בשם יד כשאדם מרים זה הכח אז וגבר ישראל. אבל כאשר יניח מזה הכח אז חס ושלום וגבר וכו'...".
המלחמה הכי טובה ביאוש, ברפיון ובחולשה העצמית היא עשיית טוב. משה מרים את ידו, הוא נעזר באהרון וחור כי החולשה שתוקפת אותו היא חולשת העם, אבל למרות כל הקושי הוא מרים ידיים ונושא תפילה נאמנה. כי המלחמה בחולשה היא עשייה חיובית. שאלה גדולה היא איזה דרך עדיפה יותר: סור מרע או עשה טוב? כנראה שהתשובה היא שלעיתים ניתן לצאת מהרע רק ע"י עשיית טוב ובכך למחות את העמלק שבנו.
עמלק והטבע
כאמור, מלבד הפן האישי המוזכר בספר דברים, ישנו גם הפן של מלחמת עמלק שיש לקב"ה. הגמרא במגילה (יג.) מסביר ששמה של אסתר מורכב משתי מילים: 'למה נקרא שמה אסתר? על שם אסתהר הלבנה'. כיסוי הלבנה הוא שמה של הדסה גיבורת המגילה. אותה נערה שע"י אומץ ותעוזה אישית, שמה בצד את חשבונותיה האישים, ומתגייסת לטובת האומה. היא נכנסת לביתו של איש עריץ שסובל מתסביך גדלות, ואשר את אשתו הראשונה שלח לגרדום על אשר לא נכנעה בפניו, כראוי לשפחה נחרפת (ולא לאשת מלך).
נערה יהודיה תמימה מבית טוב, אשר במהלך חייה הקצרים כבר אבדה את אביה ואמה ודודה מרדכי משארי כנסת הגדולה לוקח אותה לבת, מחליטה לקפוץ למים הסוערים ולעשות במצוות דודה.
מדוע נשתנה שמה מהדסה לאסתר? ומדוע דבק בה הכינוי כיסוי הלבנה?
מסביר הקדושת לוי בדרשה לפרשת בשלח (ד"ה כתוב זאת זיכרון בספר):
"ויש שהקדוש ברוך עושה נס בהטבע כמו בנס מרדכי ואסתר שהנס היה בטבע, שבתחילה אהב את המן ובסוף אהב את אסתר ומרדכי ונמצא שהנס היה בטבע".
נס המגילה הוא נס בטבע. למסתכל מן הצד נראה כי סיפור המגילה הוא השתלשלות אירועים טבעית שפעלה לטובת אסתר ועמה. אין התערבות גלויה של הכח האלוקי והכל נעשה בטבעיות. אולם, כיצד זכתה אסתר 'שהטבע' ישחק לטובתה, וכך שכל אירועי המגילה יעבדו בתזמון בהתאם לתוכניתה להפיל את המן. מסביר רבי לוי יצחק:
"וכן איתא ברמב"ן הקדוש בפירושו על התורה. והנה הטבע הוא בבחינת מקבל, כי היא מקבלת תמיד אשר למעלה מן הטבע. ונמצא הנס אשר בתוך הטבע כנס מרדכי ואסתר הוא בבחינת מקבל כנ"ל כמו שלבנה מקבלת מן החמה כן הוא בחינת הנס במרדכי ואסתר".
פעולתה של אסתר הייתה בכך שהיא קבלה את השגחתו של הקב"ה ויצאה במסעה להציל את האומה. היא האמינה שניתן לשנות, שהקב"ה יהפוך בסופו של דבר את הפור. אסתר עשתה את שליחותה של ההנהגה האלוקית ולא צפתה שמלאך יבוא ויפר את הפור. היא פעלה באותה צורה בה פועלת הלבנה. הלבנה מקבלת את אורה מחמה שנמצאת בגבה, שכן הירח בניגוד לשמש הוא כוכב ככל הכוכבים ואילו השמש היא כדור של אש, הירח קולט את האור שמופק ע"י השמש ומחזיר אותו לשאר הכוכבים.
כך אסתר בפעילותה בחצר המלך, היא הפיצה את אורו של הקב"ה, ובצעד אחר צעד תפרה להמן את המלכודת שהביאה לנפילתו.
המן העמלקי, לא האמין שניתן לשנות את הטבע ושיש הנהגה אלוקית שפועלת בארץ. הוא חשב שהכל נתון למקרה, לפור ולגורל, ואין יד אשר מכווינה את המציאות. כי יד על כס י-ה, עמלק רוצה להסתיר את הנהגתו של ה' בעולם, ועל כן מצווה עלינו לדורות למחות את עמלק. אולם, לדעת רבי לוי יצחק המלחמה בעמלק היא מלחמה באמצעות הטבע. עמלק בעצמו אינו חזק כפי שאנו חושבים, לא צריך נס מן השמים כדי להכניעו, פשוט צריך למצוא את הפעולה הטבעית שתנטרל אותו.
שתי מלחמות שהם בעצם אחת, מלחמות בעם אשר רוצה לומר שהגורל והמקרה הם שקובעים לכן מראש לא כדאי לצאת למאבקים בחיים.
כנגד אותה יציאה מחולשה ורפיון אנו שמחים בפורים, בעזרתה של נערה יתומה ויפה שלקחה גורל של אומה שלמה על כתפיה והחליטה שאין מקרה בעולם ובעזרתו יתברך, תצליח היא להפר את הגזרה.
פורים שמח, ושנזכה עוד השנה לראות ישועות גדולות ולהיפוך הגורל - וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר!